אבו ראס ואח' נ' אשקר ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תאונה שאירעה ביום 09.06.2011 בה היו מעורבים רכב התובעת בו נהג אביה ורכב הנתבעים בו נהג הנתבע 2.

גרסאות הצדדים ביחס לנסיבות האירוע, סותרות.

התובעת טענה בכתב תביעתה כי שעה שאביה נהג ברכבה, רכב הנתבעים עמד בחניה, כשלפתע התפרץ לכביש ופגע ברכב התובעת. לתובעת נגרמו נזקים בסך של 5,500 ₪ אשר כוללים השתתפות עצמית בה חוייבה על ידי חברת הביטוח, הפסד הנחת העדר תביעות וירידת ערך.

הנתבעים הגישו כתב הגנה בו כפרו בחבותם ובהמשך, אף הגישו כתב תביעה שכנגד. בכתב התביעה שכנגד טענו הנתבעים כי אביה של התובעת בתביעה העיקרית, נסע בניגוד לכיוון התנועה בכביש חד סיטרי ופגע ברכב הנתבעים. לנתבעים בתביעה העיקרית נגרמו נזקים בסך של 3,800 ₪ הכוללים את עלות תיקון הרכב ושכ"ט שמאי.

בדיון שהתקיים ביום 10.05.2012 העידו הוריה של התובעת בתביעה העיקרית, אביה אשר נהג ברכב ואמה אשר נסעה לצידו, כן, העיד מר זועבי פיראס, סוכן הביטוח של התובעת. מטעם הנתבעים העידו הנתבעת 1 והנתבע 2 .

בדיון, התגלעה בין הצדדים מחלוקת עובדתית בשאלה האם בכניסה לרחוב בו נסע אבי התובעת, מוצב שלט המסמן כי המדובר בדרך חד סטרית, אם לאו. בתום הדיון, לבקשת הצדדים, המתנתי עם מתן פסק הדין על מנת לאפשר לצדדים לבקר במקום האירוע ולבחון את המצב בשטח.

אתמול, הוגשה הודעת הנתבעת שכנגד, ממנה עולה כי במקום מוצב שילוט מתאים המורה על דרך חד סטרית. עם זאת, צויין כי המדובר בצומת סואן ומיקום התאונה 10-20 מטרים מקו היציאה של רכב התובעת.

אחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם ולאחר קבלת הודעה מטעם הנתבעת2 בתביעה שכנגד, הלוא היא חברת הביטוח של התובעת העיקרית, הגעתי למסקנה כי בחלק הארי של האחריות לתאונה נושא נהג רכב התובעת, אביה, ואילו הנתבע נושא באחריות בשיעור נמוך. להלן הטעמים שהובילוני למסקנה זו.

העובדות מלמדות כי אביה של התובעת נסע ברחוב חד סטרי, כפי שמותר על פי השילוט במקום. לאחר שביקש לנסוע מן המקום, בחר לשוב על עקבותיו ונסע, בניגוד לכיוון התנועה המותר במקום. יוצא, אם כן, כי נהג רכב התובעת הגיע לצומת מכיוון רחוב חד סטרי אשר כלל אינו מאפשר הגעה לצומת מכיוון זה. מכאן, חלקו המשמעותי באחריות לתאונה, הנאמד על ידי בכ- 80%.

מנגד, עיון בתצלומים שניטלו לאחר התאונה וכן על יסוד עדויות הצדדים, מתברר כי ההתנגשות בין כלי הרכב אירעה כשרכב התובעת היה כבר בתוך נתיב הנסיעה של רכב הנתבעים. במצב דברים זה, היה על הנתבעים לנקוט משנה זהירות, שכן מן הנסיבות עולה כי יכולים היו להבחין ברכב התובעת מגיע למקום.

לאור חלקיהם של הצדדים באחריות לתאונה, זכאי הנתבע ל- 80% מנזקיו – היינו 80% מ- 3,800 ₪, 3,040 ₪, ואילו התובעת זכאית לקבל 20% מנזקיה, היינו 20% מ- 5,500 ₪, 1,100 ₪. יוצא שעל התובעת לשלם לנתבעים סך של 1,940 ₪. לסכום זה יש להוסיף 500 ₪ הוצאות.

הסך של 2,440 ₪ ישולמו על ידי התובעת והנתבעת שכנגד, ביחד ולחוד, לידי הנתבעים, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ב, 15 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: