אבו קרינאת נ' אבו קרינאת ואח'

החלטה

1.בפני בקשת התובע להביא ראיות לסתור את קביעתה של הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי.

רקע

2.התובע יליד 1974 נפגע בתאונת דרכים ביום 1.9.98.

3.התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. ועדה רפואית קבעה ביום 13.12.99 כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מן התאונה.

4.להשלמת התמונה יצויין כי התובענה הוגשה בשנת 2005 אולם נמחקה מחוסר מעש בשנת 2006. התובענה חודשה בשנת 2010 (בעקבות החלטת כב' הנשיא אלון ברע"א 30788-02-10).

טענות הצדדים

5.התובע טוען כי הוועדה הרפואית של המל"ל התעלמה ממצאי בדיקות שהיו בפניה ו/או לא דייקה בניתוח ממצאי בדיקות אלו וכי שגתה הוועדה בכך שלא קבעה לו נכות צמיתה בגין הפגיעה בגב ובגין הצלקות שנותרו בפניו ובסנטרו. כן נטען כי התובע לא היה מיוצג עת נקבעה נכותו.

6.התובע חולק על קביעת הוועדה הרפואית וטוען כי נגרם לו בקע ממשי ולא בלט היקפי ניווני. כן נטען כי חלה החמרה במצבו לאור בדיקת C.T. שבוצעה בשנת 2003. התובע מסתמך בבקשתו על חוות דעתו של ד"ר אברהם ששון, בתחום האורטופדי.

כן נטען כי הועדה הרפואית בפניה הופיע לא התייחסה לפגיעות בפנים ובסנטר.

7.הנתבעים טוענים כי קביעת הועדה הרפואית התבססה על בדיקה קלינית של הגב וקבעה כי אין הגבלה בתנועות הגב. כן נטען כי אין כל פגם בעבודת הוועדה הרפואית וכי הוועדה הרפואית בדקה את התובע ועיינה בכל התיעוד הרפואי שהומצא לה. עוד נטען כי התובע לא הראה כל פגם בקביעת הרופא בנוגע לצלקת. בנוסף נטען כי ככל שסבר התובע כי נפלה טעות בפירוש בדיקת ה C.T. היה עליו להגיש ערר וכי נכות מוענקת על סמך בדיקה קלינית ולא על סמך ממצאי בדיקת C.T..

8.הנתבעים טוענים כי אין בצירוף חוות דעת פרטית מוזמנת שניתנה בשנת 2004 כדי לשנות, שכן פער בין קביעת הוועדה הרפואית לבין חוות דעת אחרות אינו מהווה נימוק להביא ראיות לסתור. כן נטען כי התובע לא צירף כל מסמך רפואי המעיד על החמרה פרט לחוות הדעת האמורה. בעניין זה נטען כי התובע לא פנה למל"ל במהלך 12 השנים שחלפו מאז קביעת הוועדה ועד היום בטענה להחמרה.

דיון ומסקנות

9.סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 קובע כדלקמן:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם, בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפני חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו".

10.השאלה מתי ראוי שבית המשפט יתיר להביא ראיות לסתור קביעה של דרגת נכות על פי דין, נדונה רבות בפסיקה ונקבע כי היתר שכזה יינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן.

לעניין זה נקבע כי קיימים שני סוגי טעמים, שיהא בהם להצדיק מתן היתר:

א.טעמים משפטיים – כאשר למשל הליך קביעת הנכות היה נגוע בפגם מהותי כגון תרמית;

ב.טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים.

כן נקבע כי נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובצות לפתחו של הטוען לקיומן.