אבו עראר נ' אבו אלקיעאן

פסק דין

התובע הגיש תביעה זו ע"ס 14,000, בגין עסקה למכירת רכב שבוטלה, לטענתו, כעבור שלושה ימים בלבד, לנוכח בעיות שנתגלו ברכב.

אין מחלוקת כי התובע רכש ביום 6.5.07 רכב מהנתבע. אין מחלוקת כי העסקה התבטלה והרכב הוחזר לנתבע. אין מחלוקת עוד, כי הנתבע לא השיב לתובע כסף ששילם בסך 11,200 ₪ ועוד 2,500 ₪ בצ'ק ובס"ה 13,700 ₪.

הנתבע טוען בכתב הגנתו, כי בעת עריכת ההסכם התובע בדק את הרכב ומצא אותו תקין ומתאים. אחריות הנתבע ע"פ ההסכם היתה רק לתאונות שלדה וזיופים ולא לבעיות מכניות. לטענת הנתבע, הרכב הושב אליו רק חדשיים לאחר שנמכר, כאשר יש בו נזקים שלא היו בעת שנמכר. לטענתו, הוא סרב להשיב את הכסף המתואר לעיל, לנוכח עלות תיקון הרכב שהוחזר אליו, לנוכח הפרת החוזה ע"י הקונה-התובע, וכן בגין ירידת הערך.

הדיון בתובענה החל בפני כב' השופט בן-דור. הצדדים הסכימו כי המותב הנוכחי ימשיך לדון בתובענה מאותה נקודה אליה הגיע כב' השופט בן-דור.

בדיון ביום 8.9.08, חזר הנתבע על טענתו כי בעת המכר לא היתה שום בעיה באוטו. התובע עצמו לא התייצב אלא רק אביו, ולכן נדחה הדיון. בדיון ביום 4.11.09, הסביר התובע, כי מייד לאחר העסקה, לקח את הרכב לבדיקה, והתברר כי הכנפיים מוחלפות ולמנוע תפוקה של 40% בלבד. התובע הגיש את דו"ח הבדיקה ת/2, אלא שאין מדובר בחוות דעת כדין, אלא במסמך שעל גבו נרשמו פרטים לא ברורים בכתב יד, שלא ניתן לדעת מי כתב אותם, מה מקצועיותו, ומה בדיוק מצא ברכב. לדברי התובע, שלושה ימים לאחר העסקה חזר את המוכר הנתבע וביקש להחזיר את הרכב. הנתבע מצידו, העיד כי נאלץ לעשות תיקונים ברכב שהוחזר אליו לפני מכירתו, אולם הוא לא המציא כל אישור או קבלה על כך.

בישיבה הנדחית, ביום 18.4.10, הומצאה קבלה אך לא ברור ממנה כי מדובר ברכב זה, ומופיע על גביה מספר של רכב אחר. בישיבה זו, חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם, כאשר העד ג'דוע אבו ערער מטעם התובע, הוסיף וציין, כי בעת שהרכב הוחזר, הבטיח הנתבע להשיב את כל הכסף זולת 1,000 ₪. הנתבע הכחיש טענה זו. העד טאלב אבו ערער העיד כי הסירוב להשיב את הכסף נבע מעילה אחרת.

בתיק זה, רב הנסתר על הגלוי. שני הצדדים לא הביאו את הראיות המשמעותיות שהיה בהן כדי להכריע בתובענה – התובע לא הביא חוות דעת כדין לגבי בדיקת הרכב מייד לאחר קנייתו, בדיקה שהביאה לביטול העסקה. הנתבע לא הביא קבלות או חשבוניות כדין לגבי תיקונים שנאלץ, לטענתו, לערוך ברכב שהוחזר לו.

לאחר ששמעתי את הצדדים והעדים והתרשמתי מעדויותיהם, אני מחליט כמפורט להלן.

בשאלה הראשונה שבמחלוקת, מתי הוחזר הרכב, אני מאמץ את טענת התובע כי כעבור שלושה ימים החזיר את הרכב, ולא כעבור חדשיים כטענת הנתבע. גם אם חוות הדעת מטעמו איננה ברורה ואיננה ערוכה כדין, הרי שמתנוסס עליה תאריך שהוא יומיים לאחר מועד הרכישה, מה שמחזק את טענתו של התובע, כי בדק את הרכב אחרי יומיים, ולכן ביקש לבטל את העסקה ולהחזירו.

מנגד, כאשר מוצר מוחזר כעבור תקופה כה קצרה, בטענות שונות, ומתקבל אצל המוכר, קשה לקבל את טענתו של הנתבע, כי היו ברכב נזקים רבים שבאחריות התובע. לפיכך אני דוחה טענה זו של הנתבע.

יודגש כי במועד ההחזרה של הרכב, שקבעתי כי היה ימים ספורים לאחר העסקה, לא עמד המוכר-הנתבע על קיום העסקה ועל אכיפת ההסכם, אלא קיבל בחזרה את הרכב, תיקן אותו ועשה בו שימוש למכירה או לחלפים, והדברים מדברים בעד עצמם.

בהתאם לסעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: "משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה...". לפיכך, משנאות הנתבע לביטול ההסכם, היה עליו להשיב לתובע את ששילם.

יחד עם זאת, אני מקבל את טענתו של הנתבע, כי צד המבטל עסקה, ללא הסבר מניח את הדעת (ובהעדר חוות דעת כדין – לא הונח בפני הסבר כזה), הצד המבטל חייב לשלם פיצוי לצד שעמד על קיום ההסכם. לפיכך רשאי היה הנתבע לקזז מסכום ההשבה דמי פיצוי בגין ביטול ההסכם.

בהתחשב בגובה העסקה, 38,000 ₪, ובתקופה הקצרה עד לביטול ההסכם והחזרת הרכב, נראה לי כי 10% מסכום העסקה מספקים כפיצוי בגין ביטול העסקה. לפיכך רשאי היה הנתבע לקזז מהסכום ששולם לו, 13,700 ₪, סכום של 3,800 ₪ כפיצוי בגין הפרת ההסכם.

אשר על כן, אני קובע כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 9,900 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, ובעיקר לנוכח העובדה שהתובע הוא שביטל את העסקה, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ד' אייר תש"ע, 18 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: