אבו עראר באסב נ' אבו תקפה עליה ואח'

החלטה

הנתבעת 2 תשלם את הוצאותיו של העד בסך 300 ₪.

ניתנה והודעה היום י"ז תמוז תש"ע, 29/06/2010 במעמד הנוכחים.

אור אדם , שופט

פסק דין

1.בפניי תביעה על 8,570 ₪ שהגיש התובע בשל תאונת דרכים מיום 27/3/09.

2.אין מחלוקת כי הנתבעת 2 פיצתה את התובע בסכום שאינו שנוי במחלוקת בסך 10,070 ₪.

3.המחלוקת הינה לגבי היתרה אשר נובעת בעיקרה מטענת הנתבעת 2, כי אין לשייך את הנזק שנגרם בקדמת רכבו של התובע, לרכבם של הנתבעים ולכן הופחת נזק זה מסכום הפיצוי. בנוסף לכך חלקה הנתבעת 2 הן לשכ"ט השמאי והן על ערך הרכב שממנו לטענתה לא הופחת בגין העובדה שהרכב היה בעברו רכב ליסינג.

4.ראשית לכל לגבי אחריותם של הנתבעים לנזקים שבקדמת רכב התובע, בעניין זה העיד התובע ואף צרף עד מטעמו כי כאשר הרכבים שלפניהם עצרו בסמוך לרמזור בחוצות להב, הספיק התובע לבלום והוא נהדף כלפי הרכבים שלפניו על ידי הרכב של הנתבעים שהיה נהוג בידי העד אבו חארב. מנגד העיד העד אבו חארב כי כאשר הוא התנגש ברכב של התובע מאחור, הייתה זו נגיעה קלה בלבד שלא הביאה לדחיפת רכבו של התובע קדימה. לחיזוק גרסתו של העד אבו חארב, ניתן לציין כי לרכב הנתבעים לא נגרם כל נזק. אכן לא נגרם נזק גם לטויוטה שנסעה לפני רכב התובעים, אולם לכך אינני מייחס משקל רב באשר התובע הסביר כי לרכב הטויוטה היה וו גרירה שהוא גרם לדבריו לנזק.

5. העד שהביא התובע כמעט ולא זכר דבר מהתאונה, הוא התלבט אפילו לגבי מקום מושבו ברכב בעת התאונה, וברור שלא ניתן לסמוך על עדותו.

6.נותרה איפוא עדות התובע לפיה הוא נדחף אל הרכב שלפניו למול עדות העד אבו חארב, כי מדובר היה בנגיעה קלה שלא הביאה לדחיפת רכבו של התובע.

7.כאשר אני בוחן את שתי העדויות, זו מול זו, ובהתחשב בכך שלעד אבו חארב אין כל אינטרס בעניין וכי לרכב שבו נהג לא נגרם כל נזק, כאשר דחיפה של רכב לעבר רכב אחר מחייבת פגיעה רבת עוצמה שמן הסתם תגרום לנזק, אני מחליט כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו בעניין זה, ולפיכך בדין נהגה הנתבעת 2 כאשר ניכתה מסכום הפיצוי את הנזק בקדמת רכבו של התובע.

8.יחד עם זאת, בשתי נקודות מינוריות נראה לי כי הדין הוא עם התובע. ראשית באשר לשכ"ט השמאי הרי שהתובע שילם בפועל 1,200 ₪ לשמאי, כאשר הוא פוצה על ידי הנתבעת בסכום של 600 ₪ בלבד. בתי המשפט קבעו לא פעם כי על דרך הכלל מן הראוי לפצות ניזוקים בגין שכ"ט שמאי אשר משולם בפועל, כאשר שכ"ט של שמאי פנימי של חברת הביטוח וודאי שאיננו קנה מידה לעניין זה (בר"ע מחוזי (חיפה) 3395/08 ברית נגד מנורה) וכן (ת"ק (קריית גת) 450/08 בן אבו נגד שירביט).

9.טענה נוספת של התובע הייתה כי לא כדין הפחיתה הנתבעת 2, מסכום ירידת הערך בגין עברו של הרכב. בעניין זה הוצג בפניי אישור בעלויות קודמות המלמד כי אכן חברת אלבר הייתה בעלים ראשונים של הרכב, וללא ספק יש מקום להפחתה בנסיבות אלה, אולם לא הוכח כי הרכב היה בליסינג או כי הפחתה המתחייבת היא 19% כפי שנקטה הנתבעת 2. יש לזכור כי כבר השמאי מטעמו של התובע הפחית סכומים ניכרים בגין הקילומטרז' ובגין הדגם ולא הוכח בפניי על ידי חוות דעת נגדית כמה ראוי היה להפחית בגין עברו של הרכב. בסך הכל ההפרשים בגין ירידת הערך עומדים על 846 ₪, כאשר חלקם הם על המוקד הקדמי בסך 2% ורק חלק אחר הוא בגין עברו של הרכב. אני מעריך, על דרך האומדן את הפרש זה שעל הנתבעת 2 לפצות את התובע בסך של 200 ₪ נוספים.

10.אשר על כן, ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע סך של 800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 22/9/09 ועד יום התשלום המלא בפועל.

11.כיוון שהתביעה הייתה על סכום גבוה פי כמה ובסופו של דבר דחיתי את עיקר התביעה, נראה לי כי יש מקום לצמצם בהוצאות ואני מטיל איפוא הוצאות בסכום כולל על הנתבעים בסך של 150 ₪ בלבד.

12.כל התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה והודעה היום י"ז תמוז תש"ע, 29/06/2010 במעמד הנוכחים.

אור אדם , שופט

הוקלד על ידי: רחל עמר