אבו עקאב וליד נ' בימש ירושלים

החלטה

צודק המבקש כי הייתה קיימת מדיניות בבית משפט זה ונסבירה.

בעבר, כאשר הגיע לידינו מבקש בעל חובות רבים, נתן לו בית המשפט אפשרות להפקיד סכום גדול מכל החוב בתשלום אחד (בדרך כלל, הסכום המקורי בניכוי ריביות הפיגורים) בתיק שלפניו. אם שולם החוב, המליץ-הורה בית המשפט למרכז לגביית קנסות להסתפק בכך, והמרכז לגביית קנסות אכן הסתפק בכך.

הסיבה לנוהל זה הייתה העובדה כי עקב העומס במרכז לגביית קנסות התשובות התארכו חדשים רבים, אנשים לא קבלו מענה למצוקותיהם ולא נוסיף בכך.

בשלב מסוים, פנה המרכז לבית המשפט וערר על מדיניות זו בנימוק (הנכון) כי אין לבית המשפט הסמכות לעשות זאת, ואין לו את הכלים המתאימים לבחון את יכולת התשלום של המבקשים. המרכז אף טען כי כעת השתפרו פעולותיו והליכותיו וכי הטענות הקודמות נגדו אינן קיימות.

בית המשפט אכן הסכים עם טענות אלו (ובעיקר טענות הסמכות) והמדיניות הקודמת הופסקה.

במקרה שלפנינו, מדובר בהחלטה עתיקה יחסית שהתבססה על המדיניות הקודמת. סכום גדול הועבר מתיק בית המשפט למרכז. לטענת הסנגור, הנאשם אף לווה כסף לשם כך מתוך אימון בכוחו של בית המשפט. אלא שלטענתו כעת המרכז דורש סכום גדול נוסף מהנאשם.

היות והחלטת בית המשפט על העברת הסכום הייתה לאור המדיניות הקודמת, הרי צודק יהיה כי המרכז יחזיר את כל הסכום שהפקיד הנאשם לתיק בית המשפט, ובית המשפט יחליט בהתאם למדיניות החדשה מה ייעשה עם סכום זה.

אשר לכן, המרכז יחזיר לתיק בית המשפט את כל הסכום שהועבר ממנו מתיק זה תוך 45 יום מהיום ויודיע על כך לסניגור. הסניגור יגיש לי בקשה בעניין זה ואז אחליט מה ייעשה בסכום.

בכל מקרה, אציין שמן הראוי שהצדדים יידברו ביניהם ויגיעו לפתרון בהסכמה.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ' אלול תש"ע, 30 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: