אבו עסבה נ' גולן

החלטה

התובע, עו"ד במקצועו, הגיש כנגד הנתבע תביעה חוזית ע"ס 7,600.00₪ ובה נטען, כי הנתבע התחייב עפ"י נספח א (הסכם שכר טרחה בין הצדדים מיום 19/11/2012) לשלם לתובע 1,000.00₪ וכן לשלם הוצאות חוץ משרדיות וכל סכום שיפסק עבור הוצאות ע"י בימ"ש.

עפ"י האמור בסעיף 8 של כתב התביעה, בדיון שהתקיים בתביעה בה ייצג התובע את בנו של הנתבע (נספחים ב1 ו-2, בתביעת הנתבע כאן כנגד בנו הנתבע בתיק התמ"ש נשוא נספחי ב') נקבע, כי על בן הנתבע לשלם לתובע/הנתבע בתיק זה, 6,600.00₪ בתוך 30 יום מיום 17/12/2012.

משכך היה, עפ"י האמור בכתב התביעה, פנה התובע אל הנתבע על מנת שהאחרון ישלם את שהתחייב לשלם לו ו/או החליט הנתבע כאן למשוך את התביעה נשוא נספחי ב' ואכן עפ"י בקשתו נמחקה התביעה כעולה מנספחי ג1 ו-2.

נספח ג2, אינו אלא החלטת בימ"ש לענייני משפחה מיום 18/2/2013, המוחקת את תביעת הנתבע כאן כנגד הנתבע שם (בנו).

המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן הנסמכת בתצהירו ובנספח ב' שהוא הסכם שכ"ט בינו לבין התובע מיום 18/4/2012.

בתצהיר המבקש נטען, כי לכתחילה מסר לתובע לטיפול בעבורו גביית חובות בתיקי הוצל"פ בהיקף של כ-1.45 מליון ₪, אשר טופלו קודם לכן בידי עו"ד אחר.

הוסכם בין הצדדים, עפ"י המוצהר, כי התובע כאן יהא זכאי ל- 15% מכל סכום שיגבה בעבור הנתבע כאן בשל טיפולו האמור.

ביחס לתיק התמ"ש נשוא נספחים ב1 ו-2 של כתב התביעה, מצהיר המבקש, כי באפריל 2012 מסר לתובע את המשך הטיפול לאחר שעו"ד אחר אשר שכרו שולם, הגיש את כתב התביעה.

בנוסף, מסר למשיב לטפל בתיק שמספרו 20171-09-11, בו התחייב לשלם 1,000.00₪ במסגרת תיק שני זה כך מצהיר המבקש, נמשכה ההתנגדות בה ייצג המשיב את המבקש, נוכח ביקורת של ביהמ"ש על התובע כאן.

משכך היה, פנה הנתבע אל התובע במכתב לאחר הדיון ולאחר שנדרש לשלם לו את אותם 1,000.00 ₪ והודיע לו על הפסקת הייצוג.

עוד מצהיר המבקש, כי לאחר שנפסקו ההוצאות הנזכרות בכתב התביעה לחובת בנו לנתבע באותה תביעה, לא פעל התובע כאן לאכיפת החיוב והגיש תביעתו.

ביום 29/9/2013 עמד המבקש לחקירה נגדית על תצהירו אשר ראשיתה הוקדשה להתדיינות שהייתה בנתניה, אולם, איני סבור, כי יש לעסוק בכך מעבר לאזכור זה.

בהסכמת הצדדים הוגשו 6 מוצגים המתעדים התכתבויות בין השניים.

החקירה הנגדית הפכה בלהט ההתדיינות למסכת האשמות הדדית, ומכל מקום, נעלה מספק, כי נוכח הגשתם המוסכמת של 6 מוצגים, מן הראוי לבחון את העובדות לאשורן במקום שנועד לכך ולא במסגרת בקשת רשות להתגונן.

החלטה שניתנה על ידי במהלך הדיון קבעה, כי לא ניתן להמשיך ולהגיש כל נייר שהחליפו הצדדים בלא כל זיקה מחויבת במציאות להליך שניתן באותה עת והפסקתי את החקירה הנגדית חסרת התכלית.

ביום 3/11/2013 הגיש הנתבע סיכומיו על גבי 5 עמודים מודפסים ולאחר מלל מיותר, תחת הכותרת "לגופו של עניין" חוזר המבקש על עובדות שונות ומשמעויות שונות שיש ליתן להסכם נשוא כתב התביעה.

בתמצית סבור המבקש, כי מתצהירו עולה, כי שילם למשיב כספים מעל ומעבר לנדרש ע"י התובע בו הובא בעת נמנע התובע מליידע את הנתבע על כספים שקיבל ממנו.

טענה זו בעייתית משהו, שכן אדם הטוען, כי שילם לזולתו מעל ומעבר מן הסתם יודע כמה שילם אך נמנע מלנקוב בערכים כלשהם.

סיכומי המשיב מיום 28/11/2013, הוגשו ע"י גבי 5 עמודים וגם נספח בין 11 עמודים בכתב יד שאין בכוונתי לקרוא באשר אין שום מקום עפ"י הדין להגשת נספחים לסיכומים.