אבו עסב נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשת המבקש להורות על ביטול הפסילה המנהלית בת 30 יום שההושתה עליו ביום 28.7.13 בשל נהיגה בפסילה בתוך התקופה בה הוטלה עליו פסילה מנהלית אחרת בת 60 יום מיום 2.7.13.

לטענת ב"כ המבקש חרג קצין המשטרה מהסמכות המוקנית לו מכח סעיף 47 לפקודת התעבורה, וקבע כי מועד הפסילה המנהלית של 30 היום יחל מיד עם תום תקופת הפסילה המנהלית הקודמת בת ה- 60 יום, אלא היה עליו לקבוע את הפסילה המנהלית בחופף לפסילה הקודמת כחוק. כיוון שחלפו 30 יום ממתן ההחלטה לפסילה המנהלית, וכן 60 יום ממתן הפסילה המנהלית הקודמת, הרי שיש להשיב לו הרשיון.

לטענת ב"כ המשיבה,

הצדק עם ב"כ המבקש, סעיף 42 לפקודת התעבורה המאפשר הטלת פסילה במצטבר נוגע להטלת עונש פסילה בבית המשפט לאחר גמר דיון במשפט. המחוקק לא קבע הוראה דומה לזו באשר לפסילה מנהלית ע"י קצין משטרה, ואף קבע הוראה ספצפית חד משמעית בסעיף 47(ז): "פסילה שהטיל קצין משטרה על הנהג מהחזיק רשיון נהיגה תחל ממתן ההחלטה". הסייג היחיד לכך נקבע בסעיף 47(ח) והוא לגבי התקופה שחלפה ממועד ההחלטה ועד למסירת הרשיון, שלא תבוא במניין ימי הפסילה המנהלית.

בשונה מעונש הפסילה, מטרת הפסילה המנהלית היא מניעתית-זמנית כדי לאפשר מרווח זמן לרשויות התביעה לבחון הראיות ולהחליט אם להגיש כתב אישום כנגד החשוד , ואם מוצאת היא לנכון עם הגשת כתב האישום תוכל המאשימה להגיש בקשה לפסילת רשיון נהיגה עד לתום ההליכים. אין בהטלת הפסילה המנהלית להטיל דופי בנאשם ואינה מהווה עונש אלא ניתנת טרם התבררה אשמתו ומשכך אין מקום לצבור פסילות מנהלתיות.

משכך אין כל טעם או הגיון בהטלת פסילה מנהלית במצטבר, והיה די זמן לתביעה במהלך 30 הימים לאחר הטלת הפסילה השניה לגבש עמדה ולחליט אם להגיש כתב אישום כנגד הנאשם. מה גם שחלפו 60 יום למן הטלת הפסילה הראשונית והתביעה לא פנתה לבית המשפט להגשת כתב אישום או בבקשה לפסילה עד לתום ההליכים.

6.אציין כי איני סבור כטענת ב"כ המבקש כי ההחלטה להטיל פסילה מנהלית בטלה מעיקרה אלא רק קביעת מועד תחילתה, לפיכך אני קובע כי תמו שתי תקופות הפסילה המנהלית והרשיון יושב למבקש .

7. לצייין כי המשיבה במשתמע מסכימה כי אין לצרף הפסילות שהרי בהתייחסותה לא התנגדה לבקשה.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ד, 11 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: