אבו עסא ואח' נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.העותר 1 (יליד 1961) אזרח ותושב ישראל והעותרת 2 (ילידת 1977) תושבת אידנא שברש"פ עותרים כנגד החלטת משרד הפנים לביטול ההליך המדורג לאחמ"ש שהחלו בו לאחר שנישאו בבי"ד שרעי במרץ 2002.

את דחיית הבקשה לאחמ"ש נימק המשיב בממצאי הבדיקות שערך ולפיהם המדובר דה פקטו בנישואין ביגמיים של העותר – שכן על אף נישואיו לעותרת, ממשיך הוא בחיי זוגיות עם אשתו הראשונה, מסביחה, לה נישא ב- 1979 ומאותם נישואין נולדו להם 10 ילדים. השניים התגרשו בבי"ד שרעי ב- 7.2.02, חודש לאחר שנולד בנם הראשון של העותר והעותרת וחודשיים בטרם נישאו במרץ 2002.

מממצאי בדיקותיו של המשיב, לאחר שימועים שנערכו לשני העותרים, עולה כי גם לאחר נישואיו לעותרת ממשיך העותר בקשרי זוגיות עם אשתו הראשונה ולן את לילותיו לסירוגין פעם בבית הראשונה ופעם בבית השניה. כדברים האלה מסרה העותרת 2 במהלך השימוע שנערך לה במשרדי המשיב, אגב בדיקת הבקשה לאחמ"ש.

יצויין כי האישה הראשונה (הגרושה) מתגוררת בבית הצמוד לבית בו מתגוררת האשה השניה (העותרת). הראשונה בביתה עם עשרת ילדיה מהעותר, והשניה בביתה עם ילדיה שלה מהעותר.

בשימוע שנערך לעותר עצמו, ביום השימוע של העותרת (7.5.09), נשאל העותר כמה נשים יש לו והשיב "סביחה (הראשונה – י.א.) ונעימה (העותרת – י.א)". לאחר מכן ביקש להבהיר כי מהראשונה התגרש בטרם נישא לשניה.

משנשאל לדברי העותרת בדבר מגוריו לסירוגין עימה ועם צרתה (האשה הראשונה) השיב העותר כי הוא אכן נוהג ללון מפעם לפעם בבית הראשונה – אולם זאת רק באותם ימים ולילות בהם היא נוסעת לחופשות אצל משפחתה שבצפון – והוא לן שם כדי לשמור על ילדיו.

2.בעתירה זו משיג ב"כ העותרים כנגד מסקנותיו של המשיב בדבר ה"ביגמיה דה-פקטו" וטוען כי בשימוע נוסף שנערך לעותרת (28.10.09) משנשאלה שנית לגבי חייו הכפולים של בעלה, תשובתה הפעם היתה "אני לא יודעת – תשאלו אותו". לטענתו, גרסה זו של העותרת אינה סותרת את גרסת העותר כי הוא עושה לילות בבית האשה הראשונה רק כשהיא לא נמצאת שם בעת שהיא בחופשות אצל משפחתה בצפון.

3.דין העתירה להידחות.

נחה דעתי כי החלטת המשיב מבוססת על ראיות מנהליות ברמה משמעותית, כמעט הודאת בעלי הדין.

בפסיקה רבה של בתי המשפט נקבע כי נישואים ביגמיים, גם כאלה שהם "דה-פקטו", מהווים עילה ראוייה ומתבקשת מאליה לסירוב הרשות לבקשת איחוד משפחות.

(ור' לענין זה עע"מ 3658/06 ח. לוח נ. שר הפנים (לא פורסם), בג"ץ 1126/02 אבו עסא נ. משרד הפנים (לא פורסם), בג"ץ 9280/06 אבו עפאש נ. שר הפנים (לא פורסם)).

לא מצאתי כי נפל פגם בדרך הסקת המסקנות של המשיב מהראיות המינהליות שבאו בפניו ומהחלטתו המתבקשת נוכח אותם הממצאים.

אשר על כן – אני מחליט לדחות את העתירה.

בנסיבות העותרים והענין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ב תמוז תש"ע, 04 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: