אבו עדואן נ' משטרת רמלה

החלטה

1.בפני בקשת המבקשים להחזרת תפוס, רכב מסוג וולבו מ.ר. 4963917 (להלן: "הרכב").

2.בבקשה המתוקנת להחזרת תפוס נטען כי המבקשת 2 היא הבעלים הרשום של הרכב והמבקש 1 הוא בעליו בפועל של הרכב, מכוח רכישתו ומבלי שהועברה הבעלות. לטענת מבקש 1, הוא נתפס ביום 16.04.13 כאשר הוא נוהג ברכב, הוא הובא אל תחנת משטרת רמלה, נחקר ונעצר. בהמשך, בית משפט השלום ברמלה האריך את מעצרו של מבקש 1 עד ליום 21.04.13 ובאותו יום הוא שוחרר על ידי המשטרה. לטענת מבקש 1, במעמד המעצר נתפס הרכב על ידי המשטרה. מבקש 1 עתר להורות על החזרת הרכב לרשותו.

3.ב"כ המשיבה טענה כי ברכב נעברה עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. לדבריה, התקבל דיווח על הכנסת אישה צעירה לרכב שלא מרצונה והתבצע מרדף אחר הרכב. במהלך המרדף, נמלט הנוהג ברכב מהמשטרה, תוך כדי נסיעתו המהירה חצה רמזורים אדומים, גרם לרכב לסטות מהדרך והמרדף הסתיים בתאונה שבה נגרמו נזקים לרכב התפוס, לרכב המשטרה ולרכב צד ג'. לדבריה, מבקש 1 היה עם המעורב האחר ברכב ונתן למעורב האחר רשות לנהוג ברכב. מבקש 1 והמעורב האחר היו תחת השפעת אלכוהול והמעורב האחר היה פסול מלנהוג.

4.במסגרת התיק, מבקש 1 וחשוד נוסף (להלן: "המעורב האחר"), נחקרו בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, מעשים מגונים בכוח, נהיגה פוחזת של רכב ועוד. המשיבה טוענת כי העבירות בוצעו תוך שימוש ברכב. לטענתה, חומרת העבירות והאפשרות שיהא צורך ראייתי ברכב, מצדיקים המשך תפיסתו על ידי המשטרה. ב"כ המשיבה טענה כי גם נבחנת האפשרות לעתור לחילוט הרכב עם הגשת כתב האישום.

5.ב"כ המשיבה טענה כי טיוטת כתב האישום נכתבת בימים אלה. ב"כ המשיבה הצהירה כי כנגד המעורב האחר יוגש כתב אישום וכי טרם התקבלה החלטה ביחס להגשת כתב אישום כנגד מבקש 1. כן טענה כי קיימת אפשרות כי תיוחסנה למבקש 1 ולמעורב האחר עבירות נוספות.

6.ב"כ המבקשים טען כי לא קיימות ראיות אשר מבססות את החשדות הנטענים על ידי המשיבה. לטענת ב"כ המבקשים טענת הצורך ברכב כראיה במשפט היא טענה מלאכותית והיפותטית. ב"כ המבקש הוסיף וטען כי תפיסת הרכב פוגעת בזכויות מבקש 1 ואינה מידתית.

דיון

7.העיון בתיק החקירה מעלה כי חומר הראיות המצוי, בו מניח תשתית ראייתית לכאורית לעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אשר בוצעה לכאורה על ידי המעורב האחר. מחומר החקירה עולה לכאורה כי המעורב האחר נהג ברכב כאשר הוא תחת השפעת אלכוהול וללא רישיון נהיגה, נהג נהיגה הרת סיכון לבני אדם ולרכוש, תוך שהוא אינו מציית להוראות השוטרים לעצור ואף גרם בפועל לפחות לנזקי רכוש למספר כלי רכב.

8.כאמור לעיל, ב"כ המשיבה הצהירה כי אכן יוגש כנגד המעורב האחר כתב אישום בגין עבירה זו.

9.אין מחלוקת בין הצדדים כי המעורב האחר אכן נהג ברכב.

10.ב"כ המשיבה טענה כי הרכב עתיד לשמש ראיה בתיק. לדבריה, מאחר שמדובר בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הנאשם (המעורב האחר) יוכל לטעון להגנתו טענות כגון תקלה ברכב אשר מנעה ממנו להאט את הרכב לקריאות השוטרים וכן יוכל לטעון לקיומו של פגם כזה או אחר בייצור הרכב או ברכיביו. טענות אלה, אם יועלו, יצריכו את בדיקת הרכב מטעם הנאשם והכנת חוות דעת ואת אלה על המשיבה לאפשר לנאשם במסגרת ההליך הפלילי.

11.לפיכך, הרכב דרוש כראיה במשפט וצורך זה מבסס מקור סמכות לתפיסת הרכב בידי המשטרה. אמנם יש בתפיסת הרכב כדי לפגוע בזכות הקניין של מבקש 1 אך במאזן האינטרסים בנסיבות המקרה, לא ניתן להורות על שחרור הרכב, אף לא אגב קביעת תנאים לשחרורו, שכן אי הבטחת שמירת הרכב כנדרש, עלולה לאיין את מטרת השימוש ברכב כראיה במשפט ולסכל בירור כנדרש של ההליך הפלילי.

12.אשר על האמור, הבקשה נדחית.

13.ככל שבעקבות הגשת כתב האישום יחול שינוי בנסיבות אשר יצדיק להורות על שחרור הרכב, המבקשים יהיו רשאים להגיש בקשה מתאימה.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז סיון תשע"ג, 05 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: