אבו עביד נ' מדינת ישראל

השופטת י' וילנר:

1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' משניות) בת"פ 23344-12-15 שניתן ביום 6.11.2017, בגדרו נגזר על המערער עונש של 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי חודשיים בהם שהה במעצר, עונש מאסר על תנאי, ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח. הערעור דנן נסב על עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער.

רקע וכתב האישום המתוקן

2. ביום 15.2.2017 הוגש נגד המערער ואחרים (להלן: נאשם 2 ו-נאשם 3) כתב אישום מתוקן, ממנו עולה כי ביום 27.11.2015 (להלן: יום האירוע) סמוך לשעה 22:30, התקשרו נאשם 2 ואדם נוסף למתלונן והציעו לו לשבת עמם באצטדיון בכסייפה. המתלונן נעתר להזמנה, והשלושה ישבו באצטדיון, אכלו ושתו בצוותא. זמן מה לאחר מכן, הגיעו לאצטדיון המערער, נאשם 3 ואחר שזהותו אינה ידועה למאשימה. בשלב זה, על רקע סכסוך קודם שמהותו אינה ידועה למאשימה, פנה המערער אל המתלונן וטען בפניו כי הוא שמע שהמתלונן כועס עליו ומחפש אותו. לאחר מכן, אחז המערער בצווארו של המתלונן, ובמקביל נאשם 3 והאדם הנוסף בעטו בראשו של המתלונן, והמשיכו להכותו בידיהם וברגליהם. בשלב מסוים נפל המתלונן לקרקע, ובעת שהאחרים המשיכו להכותו, שלף המערער חפץ חד, אמר למתלונן "אני אעשה לך סימן לכל החיים" ואז דקר את המתלונן בפניו מצד שמאל באמצעות החפץ החד וגרם לו לחתך עמוק בפניו, בין אוזן שמאל לאזור הפה. סמוך לאחר מכן, בעוד המתלונן מדמם מפניו, ברחו המערער והאחרים מהמקום. המתלונן פונה למרכז הרפואי סורקה, שם התברר כי הדקירה בפניו עמוקה וארוכה, וכי היא חתכה עצבים, עורק ווריד בפניו. המתלונן נותח בהרדמה מלאה ואושפז עד ליום 1.12.2015.

3. המערער הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע על-פי הודאתו בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). במסגרת הסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים כי המדינה תעתור להטלת עונש מאסר בפועל של 24 חודשים וכן למאסר מותנה, ואילו ההגנה תהיה חופשית בטיעוניה לעונש.

גזר הדין

4. בית המשפט המחוזי קבע כי לא תיתכן מחלוקת בדבר חומרת העבירה שבה הורשע המערער, עבירת אלימות שטומנת בחובה פגיעה קשה בערכים חברתיים בסיסיים, ובכללם ביטחונו של היחיד וזכותו של אדם לשלמות גופו ובריאותו. עוד נקבע כי ישנה חומרה יתרה למעשים בהם הורשע המערער מאחר שאלה בוצעו לאחר תכנון מוקדם. כן נקבע כי בנסיבות אלה ולנוכח רמת הענישה הנוהגת במקרים דומים, מתחם העונש ההולם נע בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל.

           בבואו לקבוע את עונש המאסר שיש לגזור על המערער בתוך מתחם הענישה שנקבע, ציין בית המשפט המחוזי מספר שיקולים לחומרה, ובהם – חומרת העבירות; האלימות שהפגין המערער כלפי המתלונן; והפגיעה הקשה שנגרמה למתלונן כתוצאה מכך. במסגרת השיקולים לקולא צוינו גילו הצעיר של המערער; עברו הפלילי הנקי; אורח חיים הנורמטיבי שניהל המערער עד למועד ביצוע העבירה; עריכת "סולחה" בין המערער לבין המתלונן; גזרי הדין הקלים יחסית שניתנו בעניינם של הנאשמים האחרים בפרשה; וכן ניתן משקל לחרטה שהביע המערער ולתנאים המגבילים שהתלוו לשחרורו ממעצר.