אבו עבאס(עציר) נ' משטרה

החלטה

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ז. פלאח), שניתנה ביום 29.06.2010 בה קבע בית המשפט כי קיימות בתיק ראיות לכאורה וכן עילת מעצר עד תום ההליכים והורה על הפנייתו של העורר לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים הוגשה בד בבד עם הגשת כתב אישום המייחס לעורר התפרצות למגורים וגניבה. על פי הנטען בכתב האישום התפרץ העורר ביום 21.03.2010 לדירת מגורים באופן שהרים את תריס אחד החלונות, ניפץ את השמשה וחדר אל פנים הדירה. באותן נסיבות גנב העורר רכוש מתוך הדירה הכולל שעון זהב ומחשב נייד.

בהחלטתו נשוא הערר ציין בית משפט כי בתיק החקירה קיים דו"ח השוואה ראשוני של טביעות אצבע, דו"ח העתקת טביעות אצבע ממנו עולה שאכן נמצאה טביעת אצבע של העורר בזירת האירוע. בית משפט ציין כי לא הונחה בפניו חוות דעת מפורטת באותו שלב. עוד הפנה בית משפט לכך שהסבריו של העורר אינם מספקים וכי הוא העלה טענות שאינן תואמות לעדות המתלוננת. בנוגע לעילת המעצר קבע בית משפט קמא כי העבירות המתוארות בכתב האישום בצירוף עברו הפלילי המכביד של העורר מקימים עילת מעצר בדבר מסוכנות לביטחון הציבור ורכושו. לפיכך, נקבע כי בטרם שתילת חלופת מעצר מתבקש שירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של העורר.

בהודעת הערר הפנה ב"כ העורר לכך שלא הוגשה לתיק חוות דעת של מומחה לגבי טביעת האצבע וכן נטען כי העורר הציג גרסה הגיונית ומתקבלת על הדעת המסבירה את הימצאות טביעת האצבע על מסגרת החלון. לפי דברי העורר, במועד האירוע הוא ניקה את שביל הגישה לבניין והבחין בחלון השבור ואף הרים את שברי הזכוכית וזרק אותם לפח. לפי גרסתו, עבודה זו נעשתה באופן יזום מצידו מבלי שנדרש לכך על ידי מי מהשכנים או וועד הבית וזאת על מנת שישכרו את שירותיו. לדברי ב"כ העורר הסבר זה שנשמע מפי העורר בהזדמנות הראשונה הינו הגיוני ומתקבל על הדעת.

ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערר ובפתח הדיון הציגה חוות דעת מומחה לפיה נמצאו טביעות אצבע במסגרת הפנימית של החלון השבור הן מצד ימין והן מצד שמאל התואמות את טביעות האצבע של העורר. בנוסף ציינה כי ההסבר שניתן מפי העורר לגבי הימצאותו בזירת האירוע אינו הגיוני ואינו סביר.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה לא מצאתי יסוד להתערב בקביעתו של בית משפט קמא.

לאחר שהומצאה חוות דעת לגבי טביעות האצבע חזר בו ב"כ העורר מטענותיו לעניין זה והתמקד בטענה כי הסבריו של העורר לגבי הימצאות טביעות האצבע הינם הסברים הגיוניים, סבירים ומתקבלים על הדעת.

אין בידי לקבל טענה זו. לטענת העורר הוא אכן נמצא בזירת האירוע אך הגיע למקום על מנת לנקות את שביל הגישה ואת הגינה בסמוך לבית שבו מדובר. זאת עשה מבלי שהוזמן על ידי מי מהדיירים או על ידי ועד הבית. לדבריו ביקש לעשות כן על מנת שישכרו את שירותיו. בעודו עוסק בעבודות הניקיון הבחין בחלון השבור ולדבריו הרים את הזכוכיות וזרק אותם לפח. משנשאל בחקירתו ביום 20.06.2010 באופן מפורש מאיפה אסף את הזכוכיות השיב "מהרצפה והמחלק שאחרי החלון (החשוד מתכוון לאדן החלון)". אין בכך כדי להסביר את הימצאות טביעות האצבע על המסגרת הפנימית של החלון הן מצד ימין והן מצד שמאל. בנוסף, הטענה כי הגיע למקום מיוזמתו מבלי שנתבקש לכך והחל מבצע עבודות ניקיון ועוד בשעת החשכה אינה טענה הגיונית. ודוק, העורר אישר בחקירתו כי העבודה התבצעה כשהיה כבר חושך. איזה היגיון יש בביצוע עבודה מסוג זה באופן יזום בשעת החשכה? יתר על כן, בהמשך חקירתו אישר העורר כי לא פנה למי מהשכנים לספר להם על העבודה שביצע. משנשאל על כך השיב כי הבחין שמישהו מטפל בגינה ולכן "ידעתי שחבל על הזמן". אם כך נשאלת השאלה מדוע מלכתחילה לקח העורר על עצמו את ביצוע העבודה על אף שהבחין שמישהו מטפל בגינה? גם לכך אין מענה הגיוני.

סיכומו של דבר, לא שוכנעתי כי ההסבר שניתן מפי העורר הינו סביר ומתקבל על הדעת בשלב זה ועל כן די בכך כדי להצדיק את קביעת בית משפט קמא לקיומן של ראיות לכאורה.

לאור מהות העבירה ועברו המכביד של העורר קיימת גם עילת מעצר בשל המסוכנות הנשקפת ממנו. בצדק קבע בית משפט כי יש לבחון באם ניתן לצמצם אותה מסוכנות בדרך של חלופת מעצר. לצורך כך, נתבקש תסקיר מעצר שיבחן הן את מסוכנותו של העורר והן את החלופות המוצעות.

לאור המקבץ האמור ומשלא נמצאה כל עילה להתערב בהחלטת בימ"ש קמא, אני דוחה את הערר.

ניתנה והודעה היום כ"ג תמוז תש"ע, 05/07/2010 במעמד הנוכחים.

אמיר טובי, שופט

עופרי ש.ב.