אבו סנינה(עציר) ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בחדרה (כב' השופט מ' גינות) מיום 22.4.10, לפיה הורה בימ"ש קמא על הארכת מעצרם של העוררים לפי סעיף 17 ד' לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) עד ליום 25.4.10.

הבקשה נסמכת על עילת מעצר, המעוגנת, כאמור, בסעיף 17 ד', קרי מעצר ביניים שמקשר בין מעצר ימים לבין הגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים.

חומר החקירה הוגש לביהמ"ש קמא אשר מצא כי קיימות ראיות לכאורה לצורך ההליך שבפניו, ואף אני עיינתי בחומר הראיות ומצאתי כי צדק ביהמ"ש קמא בקביעתו.

יצויין כי מדובר במעצר של העוררים התקיים ביום 13.4.10, כאשר באותו יום נגנבה המשאית עמוסה במטען, ולכך יש משמעות שכן מדובר בחזקה תכופה אשר יש בה כדי לקשור את העוררים למעשה הגניבה עצמו.

העוררים טוענים כי הם אינם קשורים לביצוע העבירה וכי מעורבותם אינה אלא תמימות בהתנהלות בארוע. סוגייה זו תיבחן בבקשה למעצר עד תום ההליכים ובוודאי בתיק העיקרי; לעת הזאת די לי בעובדה כי מדובר בעוררים שקיבלו לידם משאית שלא מאת הבעלים, כאשר העילה לקבלת המשאית היא תקלה בה, בנסיבות בהן נלקחת המשאית כאשר היא עמוסת מטען. בוודאי שאין צורך במטען כאשר כל שמבקשים העוררים הוא תיקון המשאית.

אשר לעילת המעצר – שוכנעתי כי בנסיבות העניין קיימת עילה, לכאורה, לפי סעיף 21 (א')(1)(ב'), קרי כי קיים יסוד סביר כי העוררים יסכנו את בטחון האדם ובטחון הציבור.

אכן צודק ב"כ העוררים כי בגין עבירת רכוש ראשונה לעוררים שאין להם הרשעות קודמות, יש לשקול את הבקשה בכובד ראש, אך דומה כי שקילת הבקשה תעשה על ידי בימ"ש קמא כאשר לעת הזאת אני רואה את מסוכנותם מן העובדה שמדובר בעבירת רכוש שנעברה, ככל העולה מהראיות, בתעוזה ובתכנון, עת נמצאים בידי העוררים מפתחות הרכב וקוד הגישה לרכב, כשהרכב, קרי המשאית, עמוסה מטען של דשנים וכימיקלים, חומרים המסוכנים כשלעצמם.

אשר על כן, אני מורה על דחיית הערר.

ניתנה והודעה היום ט' אייר תש"ע, 23/04/2010 במעמד הנוכחים.

רבקה פוקס, שופטת

הוקלד על ידי: אורית בן-חיים