אבו סלמי נ' אלקרעאן ואח'

החלטה

בפני בקשתה של המבקשת כי אתיר לה לדחות את מועד הגשת תצהיר חוקר מטעמה, וזאת בשאלת הכיסוי הביטוחי לאירוע התאונתי המתואר בכתב התביעה.

על פי כתב ההגנה, טוענת המבקשת כי למעשה גירסת הנתבע מס' 1 באשר לאופן קרות התאונה היא גירסה שקרית, וכי כך הוא מצב הדברים גם באשר למידע שמסר בתשובות להצעת הביטוח.

התובע מתנגד לבקשה, בטענה (התמוהה) שיש להחליט האם להחיל את הלכת "סוויסה" רטרואקטיבית.

יש לזכור כי ב"הלכת סוויסה" הכוונה היא לרע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ, ולפיה: "רשאי בית המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת.".

לאור מועד פסיקתה, לא ברורה כלל הטענה שאין להחילה רטרואקטיבית.

הנתבע מס' 2 התנגד לבקשה "עקרונית" מבלי לנמק כלל את התנגדותו.

מכל מקום, כבר נפסק כי: "כבר נפסק כי "נקודת המוצא לעניין גילוי ועיון במסמכים היא גילוי מירבי שתכליתו לחתור לחקר האמת. בעל דין שטוען שיש לחרוג מן הכלל, עליו הנטל להסביר מדוע יהא זה צודק ויעיל שלא לאפשר לצד שכנגד לבדוק ביסודיות ולהתייחס בפירוט בגרסתו העובדתית אל המסמכים שמבוקש לדחות את העיון בהם. נסיבות מעין אלו הוכרו, דרך כלל, בתביעות נזיקין המתנהלות נגד חברות הביטוח, במצבים שבהם התובע, שהיה נוכח בשעת האירוע נושא התביעה, מחזיק בתמונה העובדתית במלואה, ועל חברת הביטוח ללקט באמצעיה כל בדל של ראיה כדי להגיע לחקר האמת. במצבים כגון דא ראוי לאפשר דחייה גילוי ראיות שיש בהן כדי להפתיע את התובע, ולסתור את גרסתו העובדתית שלו.".

(בר"ע (מחוזי ת"א) 1753/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רונן גולד, תק-מח 2004(4), 11711 , 11715).

זהו אף מצב הדברים בענייננו, שכן הנתבעת מס' 3 טוענת לגירסה שקרית שמסרו הנתבעים 1-2 ויש לאפשר לה להפריכה. לפיכך אני מתיר לנתבעת מס' 3 לדחות את מועד הגשת תצהירה, לאחר שמיעת פרשת התביעה ופרשות ההגנה של הנתבעים 1-2. ודוק, הגשת התצהיר תעשה בדיון עצמו ועל החוקר מטעמה להיות נוכח וזמין לחקירה.

שאלת ההוצאות תישקל בהמשך.

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ג, 08 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.