אבו סלאח נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 29.8.10 למשך 30 יום לאחר שנרשם לו דוח המייחס לו הסעת 12 נוסעים ברכב בו מותר להסיע 10 נוסעים בלבד.

המבקש מכחיש את העבירה, טוען כי הסיע 10 נוסעים בלבד ומוסיף וטוען כי לאור עברו הוא אינו מסוכן לציבור וכי בהיותו נהג מונית רשיון הנהיגה נחוץ לפרנסתו והחלטת הקצין פוגעת מאוד בו ובמשפחתו.

הדין קובע כי בעת דיון בבקשה מעין זו, על בית המשפט לבחון שתי שאלות: האחת, האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר; השניה, האם המשך נהיגתו של המבקש מסכן את שלום הציבור ושאלה זו נבחנת הן בהתחשב עברו התעבורתי של המבקש והן בנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה. קיימות תרשמות של שני שוטרים כי ראו שלושה נוסעים יורדים מהמונות בטרם נספרו 9 נוסעים יושבים בה, כך שמדובר בהסעת 12 נוסעים. אף בתגובתו הראשונית של המבקש לשוטר יש משום ראשית הודאה לפחות.

לגבי המסוכנות, המבקש צבר לחובתו 13 עבירות מסוג ברירת משפט וזאת ב – 11 שנות נהיגה.

העבירה של הסעת נוסעים מעל למותר הינה עבירה חמורה מאוד, שכן לא מדובר בהפרת תנאי רשיון ברכב בלבד, אלא בהסעת נוסעים בצורה בלתי בטוחה, בלא חגורת בטיחות, בלא מקום ישיבה, עבירה שהינה חמורה במיוחד כאשר מדובר בנהג מונית, בעל רשיון להסעה ציבורית.

לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין ובחנתי את החומר שהוצג בפניי, כשאני מביא בחשבון מצד אחד את חומרת המעשה ומצד שני את נחיצות הרשיון למבקש, ומאחר והפסילה המנהלית נועדה בעיקר לשמש הרתעה לנהג ולא כמקדמה על חשבון העונש, הגעתי למסקנה להעמיד את משך הפסילה המנהלית על תקופה של 14 יום, תקופה שדי בה, כך יש לקוות כדי להעמיד את המבקש על חומרת התנהגותו ולמנוע ממנו מלחזור על מעשיו.

אשר על כן, רשיונו של המבקש יוחזר לו בתום 14 יום מיום הפסילה המנהלית.

ניתנה היום, כ"ג אלול תש"ע, 02 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.