אבו סבית נ' מדינת ישראל

החלטה

1.         בפני בקשה לפי סעיף 57 ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש למשך 60 יום, לגבי רכב, בו נהג המבקש בעת ביצוע העבירה המיוחסת לו, אשר הוטלה ביום 25.12.09.

2.         המבקש נהג ברכב שמספרו 7630116 אשר רשום במשרד הרישוי על שמה של אמו. על פי חומר הראיות שהומצא לעיוני, בליל ה-11/12/09 נתפס המבקש כשהוא נוהג בשכרות ומסיע ברכב הנ"ל 5 נוסעים ללא מלווה, חרף היותו נהג חדש. בעקבות זאת, זומן המבקש לשימוע ביום 13.12.09 ובמועד זה רישיונו נפסל והרכב הושבת ל-30 יום.

בתאריך 25/12/09 בשעה 00:20 נתפס המבקש נוהג ברכב הנ"ל בכביש 443 כשהוא פסול מלנהוג, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961.

3.         לטענת המבקש, איסור השימוש שהוטל עליו למשך 60 יום בנוסף לאיסור שימוש בגין עבירת השכרות ל-30 יום נוספים, אינה מידתית.

עוד טוען המבקש, כי הוא זקוק לרישיונו לצורך פרנסתו ועל מנת לסייע לאמו הסובלת מבעיות רפואיות.

טענה זו תמך המבקש במסמכים שונים.

4.         ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען, כי יש ראיות מוצקות בתיק, וכי החלטת קצין המשטרה מעוגנת בחוק , סבירה ומידתית.

5.         השאלה העומדת עתה לבחינה בפני בית המשפט הינה, האם יש יסוד להחלטת קצין המשטרה לאסור השימוש ברכב.

6.         כפי שעולה מהמסמכים המצויים בתיק החקירה, קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת למבקש, והוא אף לא טען כנגד קיומן.

למעלה מן הדרוש יצויין, כי המשיב הודה בחקירתו במשטרה, שרשיונו הופקד במשטרה ודי בכך כדי להוות ראיה לכאורה, כי המבקש ידע, שהינו פסול מלנהוג (שאם לא כן, מדוע יטול השוטר את רשיונו?) והראיות שבתיק הינן מספיקות בשלב זה לצורך ביסוס החלטת הקצין.

7.         אציין, כי המבקש נוהג משנת 08' היינו עודנו נהג חדש, ובלתי מיומן ויש לראות העדר הרשעות על רקע וותק נהיגה קצר.

8.         מאחורי אסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה מורשה וכשיר לנהוג ברכב.

9.         סעיף 57 ב (2) לפקודת התעבורה מאפשר לביתה משפט לבטל צו איסור שימוש, אם הוכח, כי הנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

          המבקש נהג ברכב הרשום על שם אמו ולא הובאה כל ראיה כי היא פיקחה באופן כלשהו על נהיגתו, הורתה לו הוראות כלשהן, ואף לא הועלתה טענה כזו ע"י המבקש, לפיכך ההגנה הקבועה בסעיף 57 ב (2) הנ"ל אינה חלה במקרה דנן.

כמו כן, סעיף קטן (ג) מסמיך את בית המשפט לבטל או לקצר את תקופת האיסור, בנסיבות אחרות המצדיקות זאת: "ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

            בנהיגה ברכב בזמן פסילה, נטל על עצמו המבקש את הסיכון של נהיגה בלתי שקולה עם אפשרות של פגיעה באחרים וכן היה עליו לדעת, שאם ייתפס עלול הוא להיענש גם מנהלית בהתאם לחוק.

המבקש כשל מלהצביע על קיומן של ההגנות הקבועות בסעיף 57 ב (2) הנ"ל.

בתיק זה כאמור, קיימות ראיות לכאורה לכך, שהמבקש, שנהג ברכב ביצע את המיוחס לו.

בראיות אלה די כדי להקים את סמכותו של הקצין להורות על השבתת הרכב .