אבו סאלח נ' סגלוביץ

פסק דין

לפני תביעה קטנה במסגרתה עותר התובע לחיוב הנתבע בתשלום הסך של 12,606 ₪.

עולה מכתבי טענות הצדדים כי בעלי הדין נקשרו ביניהם בחוזה שבמסגרתו התחייב התובע לבצע בעבור הנתבע עבודות עפר. בין בעלי הדין לא סכום מראש על התמורה המגיעה לתובע בגין ביצוע העבודות הנ"ל, ולאחר ביצוען של אותן העבודות, מסירתן לנתבע ועל ידי זה למזמין העבודה, ולאחר קבלת האישורים הנדרשים בדבר תקינות העבודה, בין היתר של המפקח על העבודה, הוציא התובע לנתבע חשבונית מס ע"ס 57,826 ₪.

בהמשך הוציא הנתבע חשבונית זיכוי ע"ס 5,220 ₪.

הנתבע שילם לתובע בגין העבודה שבוצעה על ידו, את הסך של 40,000 ₪ ונותר, לטענת התובע, חייב לאחרון סך של 12,606 ₪.

הנתבע בכתב ההגנה שהוגש מטעמו לא הכחיש הזמנת העבודה וביצועה על ידי התובע, ברם, לטענתו לא סוכם בינו לבין התובע, מראש, דבר לעניין התמורה האמורה להשתלם לתובע בגין ביצוע העבודה. לאחר ביצוע העבודה, נשלחה אליו, על ידי התובע, חשבונית מס ע"ס 57,826 ₪ ולאחר שהוא מיאן לשלם את סכומה המופרז של החשבונית, סוכם בינו לבין התובע כי יקוזז מסכום החשבונית סכום משמעותי וכי התובע ישלח חשבונית זיכוי. בהתאם לסיכום הנ"ל נשלחה על ידי התובע חשבונית קיזוז אולם סכום החשבונית, בסך 5,220 ₪, לא סוכם עמו ומטעם זה, הנתבע נפגש עם התובע בעיר טבריה ולאחר החלפת דברים וטענות סוכם בין הצדדים כי תמורת ביצוע העבודות תעמוד ע"ס 40,000 ₪ וכי על ידי התובע תישלח חשבונית זיכוי מתאימה.

התמורה אותה התחייב הנתבע לשלם לתובע בגין העבודה שולמה במלואה, עד השקל האחרון, באמצעות שלושה שיקים שבספחיהם צויין 'ברחל בתך הקטנה' כי מדובר בתשלומים המבוצעים במסגרת 'גמר חשבון'.

בדיון שהתנהל לפני היום נשמעו עדויותיהם של בעלי הדין.

בעלי הדין, כל אחד במסגרת עדותו, חזרו על הטענות שהובאו על ידיהם במסגרת כתב טענותיהם. בתום השמעת עדותו עתר התובע לקבלת התביעה במלואה בעוד שהנתבע עתר, מן הצד האחר, לדחיית התביעה.

לאחר ששמעתי את עדויות בעלי הדין ועיינתי בכתבי הטענות על המצורפים להם, באתי לכלל מסקנה ולפיה דין התביעה להידחות.

ככל שעסקינן בתביעה קטנה, ובהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, פסק הדין ינומק בצורה תמציתית.

כלל נקוט הוא בשיטתנו המשפטית כי נטל ההוכחה רובץ על התובע בהיותו המוציא מחברו.

כפי שצויין לעיל במרבית העובדות הרלבנטיות לענייננו לא ניטשת בין הצדדים המחלוקת.

המחלקת היחידה שהתגלעה שבין בעלי הדין נסובה סביב השאלה, האם התשלומים שבוצעו על ידי הנתבע לתובע שולמו במסגרת גמר חשבון, אם לאו. בהכרעה בשאלה הנ"ל גלומה ההכרעה בשאלה נוספת, השנויה אף היא במחלוקת, ועניינה סכום חשבונית הזיכוי ששלח התובע לנתבע וליתר דיוק האם סכום החשבונית היה פועל יוצא של הסכמה שהושגה בין הצדדים או שמא פרי החלטה חד צדדית של התובע, שלא על דעת הנתבע.

במחלוקת זו, ניסה התובע בעדותו לשכנע כי הדין עמו בעוד שהנתבע ניסה לשכנע אחרת.

לא שוכנעתי כי עלה בידי התובע להוכיח צדקה טענתו.

לבד מן העובדה כי כנגד עדותו של התובע הובאה עדותו הסותרת של הנתבע, הרי שמן המסמכים שהוצגו לפני, וליתר דיוק, ספחי השיקים ששולמו לתובע על ידי הנתבע, עולה כי תשלום הסך של 40,000 ₪ לתובע היה אמור לגמור את החשבון שבין בעלי הדין.

כזכור, על ספחי השיקים האמורים מתנוססות חתימותיו של התובע.

טענת התובע לפיה בעת החתימה הרישום בכתב יד על אותם הספחים לא היה, נוגדת וסותרת את עדותו של הנתבע והיא הועלה לראשונה במסגרת עדותו לפני.

בנוסף, מצאתי כי יש ממש בטענת הנתבע לעניין השיהוי שחל בהגשת התביעה, שיש בו כדי להשליך אור על אמינות הטענה ויש בו כדי ללמד על זניחת טענותיו של התובע.