אבו סאלח נ' מרום

החלטה

1.לפניי בקשת התובע להורות לנתבע להמציא לו את כל האישורים על תשלום שכרו (העתק המחאות או העברות בנקאיות) לתקופה החל מחודש ינואר 2008 ועד מאי 2010 (כולל) (להלן: "הבקשה").

2.התובע טען בבקשה כי כבר ברישא של כתב התביעה ציין שלא קיבל את כל תלושי השכר, כך שלא היה ניתן לבדוק אם תשלום השכר בוצע בהתאם לתלושי השכר.

לדוגמא, הזכיר התובע את תלוש שכר חודש אוקטובר 2009 שעל פיו היה אמור לקבל 5,457 ₪ בעוד שבפועל קיבל המחאה על סך של 4,750 ₪ בלבד.

לכן, סבור התובע כי יהיה זה נכון להורות לנתבע להעביר לידיו את האישורים על תשלום השכר לתקופה שמחודש ינואר 2008 ועד לחודש מאי 2010, תקופה שבגינה הוגשו לתיק בית הדין תלושי שכר.

3.הנתבע, הגיש תגובה מפורטת בה ציין התובע יכל בנקל לפנות לסניף הבנק בו מתנהל חשבונו ולהוציא את כל המידע הדרוש לו.

הנתבע הוסיף כי דרישת התובע וטענותיו כפי שפורטו בבקשה הן בגדר הרחבת חזית אסורה שאין לה כל מקום.

הנתבע הדגיש כי דרישתו של התובע היא תמוהה, שכן הוא טען להפרשי שכר ומעולם לא ציין כי שכרו לא שולם לו.

לסיכום, טען הנתבע כי אין לו מה להסתיר, אך תהה מדוע צריך לגלגל את עלות הוצאת הנתונים המבוקשים מחשבון הבנק שלו לפתחו, כל עוד התובע יוכל להוציא נתונים אלה מחשבונו.

4.התובע בתגובה שהגיש, חזר וציין כי האישור בדבר ביצוע התשלום על פי תלושי השכר הוא חלק בלתי נפרד מהחומר בתיק והיה נכון כי הנתבע יגלה אותו מבלי לפנות לבית הדין.

לדידו של התובע, אין מקום "לטרטרו" בחיפוש אחר ראיות אצל צד ג' (הבנק) על כל כך הכרוך בכך לרבות העלות הכספית, כל עוד מחובתו של הנתבע לגלות מסמכים אלה במסגרת גילוי המסמכים.

התובע הוסיף כי לאחר קבלת המסמכים המבוקשים ועיון בהם, יבחן את תיקון כתב התביעה בהתאם.

5.המסגרת הנורמטיבית:

א.גילוי המסמכים נועד לחשיפת ראיות המצויות בידי אחד מבעלי הדין.

תקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991 קובעת כדקלמן:

"(א) בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות".

עינינו הרואות כי בית הדין רשאי להתיר גילוי מסמכים ספציפיים ועיון בהם אם הוא סבור שהמסמכים שגילויים מתבקש יאפשרו "דיון יעיל".

תנאי לקיומו של דיון יעיל, הוא שהמידע המבוקש יהיה רלוונטי למחלוקת הנדונה. ביקש צד להליך צו לגילוי ולעיון במסמכים ספציפיים, יידרש בית הדין "בראש ובראשונה... למידת הרלוונטיות של המסמך שגילויו מתבקש, לצורך הכרעה בשאלות שבמחלוקת" (ע"ע 129/06 טמבור בע"מ – אברהם אלון ואח', ניתן ביום 7.5.06); בהתקיים מבחן הרלוונטיות, הכלל הוא שיש להבטיח גילוי רחב ככל שניתן , (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ - הנרי אזולאי ואח', פ"ד מט 4).

הרלוונטיות לצרכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים. מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלוונטי. לעומת זאת, מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה וכל כולו לא בא אלא ל"דוג" בעניינו של בעל דין אין לגלותו (ראו דב"ע נז/55-3 קבקוב הרצל – בנק מסד בע"מ, פס"ד מיום 14.9.99).

 ב.        שני תנאים להתקיימותו של מבחן הרלוונטיות: