אבו סאלח נ' אבו סאלח

פסק דין

1. תביעה כספית על-סך 101,314 ₪, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, בגין כספים אותם הנתבע חב לתובע.

התובע, מר חסן עלי אבו סאלח (להלן : "התובע") והנתבע, מר מוחמד שריף אבו סאלח (להלן : "הנתבע"), הם קרובי משפחה וביום 20.2.1997 התקשרו ביניהם בחוזה, לעניין עבודת התובע בעסקו של הנתבע "הנדסת תקשורת 2000" (להלן : "העסק"). ההתקשרות נמשכה במשך כ-3 חודשים. עם סיומה, אשר על צורת הסיום חלוקים הצדדים, נערך ניסיון להביא לסיום כספי את ההתחשבנות בין הצדדים, הניסיון לא עלה יפה ועל כן, הוגשה התביעה.

ההליכים בתיק זה נמשכו מעל ומעבר לרצוי. צר לי על כך.

התביעה

בשנת 1997 נקלע הנתבע לחובות כספיים, וחשבונו בבנק הוגבל. הוא פנה לתובע בבקשת עזרה. בין הצדדים נכרת הסכם, במסגרתו התובע התחייב להעמיד לרשות הנתבע את חשבונו בבנק ערבי ישראלי, מספר 117200/86 (להלן : "החשבון"). הנתבע מצידו התחייב, להשתמש בחשבון אך ורק למטרת ניהול העסק, להיות אחראי על החשבון ולכסות כל יתרת חוב בו, ועם סיום השימוש בחשבון, להחזיר היתרה לסכום בו הייתה עובר לשימוש בו, דהיינו ל- 15,000 ₪.

במסגרת עזרתו לנתבע, ערב התובע בערבות בנקאית לטובת חברת נלקום בע"מ (להלן : "נלקום") – ספקית העסק. "נלקום" פרעה את הערבות, ועל-כן התובע דורש מהנתבע החזר.

לטענתו, התובע מילא חלקו בהסכם, ואילו הנתבע סיבכו בחובות, וסירב למלא אחר התחייבויותיו, וגרם ליתרת חובה בסך 45,000 ₪, אותה סירב לשלם. התובע, תובע מהנתבע את הסכומים כדלקמן :

א. 45,000 ₪ לסילוק יתרת החובה בחשבון, דהיינו הפער בין היתרה בחשבון עובר לתחילת השימוש בו (15,000 ₪) לבין יתרת החובה עקב השימוש אשר עשה הנתבע בחשבון (60,000 ₪), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה 52,722 ₪.

ב. 30,000 ₪ -הערבות נפרעה היות ושיקים אשר נמשכו לפקודת "נלקום" חוללו. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית – 35,592 ₪.

ג. 13,000 ₪ - סכום נוסף, אשר התובע נאלץ לשלם ל"נלקום", בכדי למנוע הגשת התביעה כנגד התובע בגין השיקים לעיל.

לטענת התובע, התנהגות הנתבע מהווה הפרת הסכם, ו/או מרמה ו/או עשיית עושר ולא במשפט.

2. הנתבע הגיש בקשות למתן רשות להגן ולמחיקת כותרת.

בהחלטה מיום 28/3/2000 ניתנה לנתבע רשות להתגונן, ונקבע כי התצהיר ישמש כתב הגנה, הבקשה למחיקת כותרת נמחקה.

ההגנה

הנתבע טען להגנתו, כי הוא סוכן ומשווק מורשה לחברת "מוטורולה". בזמנים הרלבנטיים לתביעה היה מנהל ובעלי שני סניפי שיווק : בכרמיאל ובסכנין.

הוא והתובע קרובי משפחה, התובע מעולם לא עבד אצלו.

עובר להתקשרות שהייתה ביניהם, כפי שתתואר בהמשך, נקלע התובע לקשיים כלכליים, ובין היתר היה מסובך עם שלטונות המס והיה מובטל. לאחר שהתובע פנה לנתבע בבקשה לעבוד אצלו, אמר לו זה, כי אינו זקוק לעובדים והציע לו, כי יקימו כשותפים, עסק בכפר יפיע לשיווק מוצרי מוטורולה, כאשר התובע הוא שינהלו.

לאחר פתיחת העסק ביפיע, פנו שניהם ל"נלקום" בכדי לפתוח חשבון המיועד לעסק, והתובע כמנהל נדרש להמציא ערבות בנקאית על-סך 30,000 ₪.

התובע והנתבע הסכימו, כי חשבון הבנק של העסק יהא על שם התובע, הואיל ואותה עת, חשבון הנתבע היה מוגבל, וכן בגלל שהתובע היה המנהל. עוד הוסכם, כי בתום שלושה חודשים מפתיחת העסק ישבו יחדיו לצורך התחשבנות ביניהם.