אבו נאג'ה חמיד נ' המרכז הארצי

פסק דין

עניינה של החלטה זו ערעור על החלטתה של וועדת המומחים לפי החוק לפיצוי נפגעי גזזת, תשנ"ד-1994 (להלן – "החוק"), לדחות את תביעתו של המערער להכיר בו כ"נפגע" לפי החוק.

רקע עובדתי

1.המערער, יליד 1947 הגיש ביום 9.3.04 תביעה למשרד הבריאות להכיר בו כ"נפגע" לפי החוק.

בתביעה שהגיש למשרד הבריאות טען המערער, כי בהיותו ילד הגיעה למקום מגוריו אז, תל אלמלח, ניידת של משרד הבריאות, ובתוכה טופל בהקרנות כנגד גזזת.

לטענת המערער, כתוצאה מטיפול זה לקה, בין היתר, בלוקמיה, שהיא "מחלה" כהגדרתה בחוק (מנויה בסעיף 1(ג) לתוספת).

2.ביום 25.10.04 החליטה וועדת מומחים שקמה מכוח החוק (להלן – "הוועדה") לדחות את תביעת המערער. זאת לאחר שרופא מומחה לעור בדק את המערער ולא מצא סימנים כי הלה קיבל טיפול בהקרנות כמשמעותו בחוק. ביום 18.1.05 הוחלט לדחות את בקשתו של המערער לקיים דיון חוזר בעניינו (נספח ג' לכתב התשובה).

3.על החלטת הוועדה מיום 18.1.05 הגיש המערער ערעור לבית הדין לעבודה (ע"ב 1351/05). הערעור נמחק בעקבות הודעה שהגיש המערער על כוונתו לפנות לוועדה לקיום דיון נוסף.

4.ביום 15.5.07 החליטה הוועדה לדחות את תביעתו של המערער (נספח ד' לכתב הערעור). גם על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית הדין, ערעור אשר בעקבותיו הוחזר עניינו של המערער לוועדה, בהסכמת הצדדים (ע"ב 1304/08 בפני כב' הש' יוספי; נספח ג' לכתב הערעור).

5.ביום 7.9.08 דחתה הוועדה פעם נוספת (בפעם הרביעית) את תביעת המערער להכיר בו כ"נפגע" לפי החוק (נספח א' לכתב הערעור).

6.הוועדה נימקה את ההחלטה בכך ש"לא נוצרה תשתית מספקת לכך שהתובע (המערער – ט.מ.) קיבל טיפול בהקרנות כנגד מחלת הגזזת..." (להלן – "החלטת הוועדה").

7.החלטת הוועדה מיום 7.9.08 הינה נשוא ערעור זה.

טענות המערער

8.בתמצית טוען המערער לפגם בהחלטת הוועדה, המוצא ביטוי בהעדר הנמקה. כך למשל, מפנה המערער לסעיף 5 להחלטת הוועדה, שלפיו "קיימות סתירות בין כתב התביעה לדברי התובע בפני הוועדה", אלא שאותן סתירות אינן מפורטות. כך גם, לטענת המערער, הוועדה לא פירטה את נימוקיה מקום שהיא טוענת כי חסרה תשתית עובדתית לביסוס תלונותיו, ונמנעה מהתייחסות עניינית לחוות דעת שהגיש המערער, שעליה חתום פרופ' מרימסקי.

9.לדברי המערער, הדחייה הגורפת והבלתי מנומקת של תביעתו מעלה חשש אמיתי למשוא פנים. לאור זאת מבקש המערער להחזיר את הדיון לוועדה בהרכב אחר.

טענות המשיבה

10.לשיטת המשיבה, דין הערעור להידחות, מקום שעניינו של המערער נדון בהרכבים שונים ומשלא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה.

בהקשר זה הפנתה המשיבה לעדויות המערער ועמדה על הסתירות בגרסאותיו, ועל התשתית העובדתית החסרה לדבריה בעדויות המערער והעד מטעמו לביסוס טענת המערער להקרנות נגד גזזת שעבר בילדותו.

11.באשר לחוות הדעת של פרופ' מרימסקי טוענת המשיבה כי הנמקתה של הועדה לפייה פרופ' מרימסקי מצא קשר נסיבתי בלבד בין מחלתו של המערער לבין הקרנות נגד גזזת – מספקת, וברור ממנה כי הוועדה דוחה את האמור בחוות הדעת. כמו כןסבורה המשיבה כי לא היתה מוטלת על הוועדה החובה להתייחס לכל אחד מטיעוניו של פרופ' מרימסקי משאלו אינם מבוססים כלל שעה שלדבריה. נבדק המערער הן ע"י חברי הוועדה והן ע"י רופאת עור מטעמה ולא נמצאו בקרקפתו ממצאים אופייניים להקרנה, ולא ייתכן שממצאים כאמור צצו לאחר מכן, בבדיקתו של פרופ' מרימסקי.

דיון