אבו מיאלה נ' פרוך

פסק דין

לפני תביעה לתשלום סך של 15,000 ₪ בגין שירות הסעות שביצע התובע, נהג מונית, עבור הנתבעת.

התובע טוען בכתב התביעה כי הנתבעת נהגה להשתמש בשירותיו ולשלם עליהם במזומן. לאחר שלדבריו רכש את אמונה של הנתבעת, העניק לנתבעת שירותים תוך שהם מסכמים כי התשלום יבוצע לאחר תקופה מסויימת ולא בתום כל נסיעה.

לאחר שהצטבר חוב של 15,000 ₪ סירבה הנתבעת, כך לפי טענת התובע, לשלם את החוב, ומכאן התביעה.

הנתבעת אינה מכחישה כי קיבלה מאת התובע שירותים בסך של 15,000 ₪ ואולם בפיה טענת "פרעתי". לביסוס טענתה צרפה לכתב ההגנה שתי קבלות כל אחת על סך 7,500 ₪ מהן עולה לטענתה כי פרעה את חובה. כמו כן מציינת הנתבעת בכתב ההגנה כי את התשלומים בצעה במזומן במשרדו של מר סאלימה מאלק וכי מר סאלימה אסמאיל נכח במקום, בעת ביצוע שני התשלומים.

בדיון חזר התובע על הטענה כי הנתבעת לא שלמה את חובה. בנוסף ציין התובע כי הוא אינו מכיר את הקבלות שצורפו לכתב ההגנה וכי הללו לא הונפקו על ידו. התובע הציג לבית המשפט קבלות שהוא משתמש בהן, לטענתו, במהלך עסקו. קבלות אלו שונות מן הקבלות שצורפו לכתב ההגנה. בקבלות אלו מצויין שם העסק "מלאק מוניות" ולא "מוניות אמיר" כפי שמופיע בקבלות שצורפו לכתב ההגנה. כמו כן הציג התובע אישור עוסק פטור מאת רשויות המס הימנו עולה כי שם העסק הוא "מאלק מוניות" ולא "מוניות אמיר". יצוין כי מספר תעודת הזהות של התובע מופיע גם בקבלות שהציג בדיון וגם בקבלות שצורפו לכתב ההגנה.

התובע הציג בדיון מסמכים נוספים המראים לטענתו כי הקבלות שצורפו לכתב ההגנה הן מזוייפות. לטענת התובע, במועדים הנקובים בקבלות, היינו בתאריך 21.4.11 בשעה 17:00 ובתאריך 22.4.11 בשעה 15:20 , הוא נכח במקומות אחרים ולכן לא יכול להיות ספק, כך לפי טענתו, כי הקבלות מזויפות. לביסוס טענתו הגיש התובע דוח שימוע שנערך לו במשטרת ישראל בגין עבירת תנועה. מדו"ח זה עולה כי נכח במשטרת ישראל בדיוק ביום 21.4.11 בשעה 17:00. בנוסף הציג התובע אישורים רפואיים מאת קופת חולים כללית ובית החולים שערי צדק מהם עולה כי ביום 22.4.11 בשעה 13:21 הופנה על ידי רופאת קופת חולים כללית למיון לשם טיפול בביתו, וכן כי נכח בבית החולים שערי צדק בין השעות 14:15 ועד לאחר השעה 16:00. מועד זה מתאים במדויק ואני חוזרת, במדויק, למועד שבו הונפקה לכאורה, ושמא, לא לכאורה, הקבלה מיום 22.4.11 שצורפה לכתב ההגנה. אשוב לכך בהמשך.

הנתבעת חזרה אף היא על הטענות בכתב ההגנה. לביסוס גרסתה, בקשה מאת מר איסמעיל סלאימה, שלטענתה נכח בעת העברת התשלומים, לבוא ולהעיד בבית המשפט.

מר איסמאיל סלאימה שכאמור הובא כעד מטעם הנתבעת העיד בבית המשפט כי הוא לא נכח בעת העברת תשלומים מאת הנתבעת לתובע. הוא הכחיש את גרסת הנתבעת. יצויין כי העד סיפר כי הוא חבר של התובע.

יאמר מייד, על אף שטענת "פרעתי" מצד הנתבעת מהווה "הודאה והדחה" המעבירה את הנטל להוכיח כי אכן פרעה את חובה, אל הנתבעת, הגעתי למסקנה כי התובעת הרימה נטל זה.

בגרסת התובע לפיה, בדיוק במועדים המצויינים בקבלות המזוייפות לכאורה, הוא היה במקום אחר יש כדי להטיל ספק רב מאוד באמינותה. בנוסף, ביקשתי מאת התובע בעת הדיון לכתוב בכתב ידו את שמה של הנתבעת כפי שהוא מופיע בקבלות שצורפו לכתב ההגנה. כתב היד של התובע דומה מאוד לכתב היד המופיע בקבלות. על אף שלא הוצגה בפני חוות דעת של מומחה לכתב יד אני סבורה כי במסגרת הליך המתנהל בבית משפט לתביעות קטנות שכידוע אינו כבול לדיני הראיות, יש בכך כדי לתרום למסקנתי לפיה יש תהיות רבות בגרסת התובע.

מכל הטעמים לעיל, אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ב, 29 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.