אבו מוך נ' אבו מוך ואח'

החלטה

1.בפני בקשה "לתיקון פרטיקל והחלטה", בגדרה עותר המבקש לתקן את פרוטוקול הדיון מיום 21.12.09 וכפועל יוצא מכך, אף את פסק דינו של בית המשפט המאשר את הסכמת הצדדים. עפ"י בקשת המבקש, מבוקש תיקון "כך שבסעיף 10 (עמ' 8 ) לפרטיקל ובשורה השנייה של ההחלטה (עמ' 8 שורה 31) לאחר המילה חלקות יבוא : 22 ".

2.למען הבנת התיקון המבוקש וטענות הצדדים, אביא בקצרה תולדותיו של פסק הדין המבוקש תיקונו.

3.בתיק דנן הוגשה ע"י המבקש בקשה למתן צו זמני, בטרם הגשת התובענה העיקרית. בדיון שהתקיים בבקשה לסעד זמני, הגיעו הצדדים להסכמות, לפיהן תבוטל הדרך, שהצדדים הגדירוה "הדרך המערבית", וכי המשיבים יסללו דרך בחלק המזרחי ברוחב 4 מ'. הסכמות אלה קיבלו תוקף של החלטה, עפ"י החלטת כבוד השופטת פוקס מיום 6.4.09.

4.ביום 21.12.09 נועד להתקיים דיון בבקשת המבקש לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בגדרה ביקש הוא לכוף במאסר או בקנס את המשיבים לקיים אחרי ההסכם שקיבל תוקף של החלטה. המבקש ביקש לאכוף את חיוב המשיבים לבטל את הדרך המערבית ולסלול דרך ברוחב 4 מ'.

5.במעמד הדיון הגיעו הצדדים להסכם, וביקשו שיינתן לו תוקף של פסק דין. הואיל ובמעמד הדיון טרם הגיש המבקש תביעתו העיקרית, הגיעו הצדדים להסכם, לפיו הבקשה למתן צו זמני תהפוך לבקשה למתן צו מניעה קבוע, וכי יינתן על פיה צו קבוע, לפיו יימנעו המשיבים מלבנות בחלקות 25 ו- 26.

6.הצדדים הגישו לתיק בית המשפט תשריט, אשר בו מופיעות חלקות25, 26, 30 ו- 64 והוסכם בין הצדדים, כי המשיבים יסללו את דרך המסומנת בתשריט. כמו-כן הוסכם, כי המודד מואייד ג'נאים יכין תשריט מעודכן אשר יוגש לתיק בית המשפט. בין הצדדים הוסכם, כי דרך מזרחית בחלקה 26, אשר תוביל אף לחלקה 25 ואשר גבולותיה סומנו בעל גבי התשריט שהוגש כחלק מהסכמת הצדדים, תיסלל ע"י המשיבים.

7.כאמור, במעמד הדיון ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים.

8.חלפו כחמישה חודשים מאז מתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, וביום 2.5.2010 עתר המבקש בבקשתו שבפניי. בגדר בקשתו טוען הוא, כי נפלה טעות קולמוס בהיסח הדעת בניסוח הסכמת הצדדים, וכי כוונת הצדדים היתה שצו המניעה הקבוע יחול אף על חלקה 22. לטענתו, בבקשה למתן צו זמני, התבקש בית המשפט ליתן צו זמני המונע מן המשיבים ביצוע עבודות בחלקות 22, 25 ו- 26 . עוד מוסיף המבקש וטוען, כי העדר תיקון ההחלטה מביא למצב, לפיו ההחלטה סותרת את עצמה, מאחר והדרך בוטלה בחלקה 22 והחלקה הנ"ל היא החלקה העיקרית בתובענה שבפנינו, שבעטיה אף צורף המשיב מס' 4 כנתבע והפך לצד בפסק הדין.

9.בדיון שהתקיים ביום 2.6.2010 , הוריתי על קיום דיון נוסף, וזאת, למען יגיש ב"כ המשיבים התייחסותו לטענת המבקש. תגובת המשיב הוגשה במהלך הדיון שהתקיים ביום 29.6.2010 (עקב שביתת עובדי מזכירות בית המשפט). בתגובה שהגישו המשיבים, טענו הם כי כוונתם היתה ברורה, והם לא התכוונו להחיל צו המניעה הקבוע על חלקה 22.

דיון:

10.בפני, אפוא, בקשה לתיקון פסק דין המבוסס על הסכמת הצדדים. פסק דיני לא עשה אלא לאשר את הסכמת הצדדים אשר הוכתבה לפרוטוקול. כוונת בית המשפט היתה, למעשה, לתת תוקף להסכמת הצדדים- ולפיכך, כדי שבית המשפט ייעתר לבקשת המבקש, יש לקבל, תחילה, בקשתו לתיקון הפרוטוקול, וכפועל יוצא מכך, יתוקן פסק הדין.

11.כאמור, טוען המבקש, כי כוונת הצדדים היא להחיל את הצו הקבוע אף על חלקה 22. אין המבקש טוען, כי הצדדים הכתיבו לפרוטוקול נוסח "שלא הוקלד בטעות". טענת המבקש היא, כי "בהיסח הדעת" לא נכללה חלקה 22 בפסק הדין. המבקש אף עומד על האבסורד שיש בהותרת פסק הדין על כנו.

12.דין הבקשה להידחות. בטרם אנמק את החלטתי, מצאתי לנכון להעיר, כי הן הבקשה והן תגובת המשיבים, לא נתמכו בתצהירים למרות שהצדדים חלוקים בשאלה, מה התכוונו הצדדים במעמד הדיון .

13.המשיבים כפרו בטענות המבקש, וטענו, כי הם התכוונו כי חלקה 22 תהא מחוץ להסכמת הצדדים למתן צו מניעה קבוע. הצדדים חלוקים אפוא, באשר להסכמותיהם והמחלוקת ביניהם מחלוקת מהותית היא. מחד, טוען המבקש, כי כוונת הצדדים היתה שיינתן צו מניעה בחלקה פולנית, ואילו מאידך, טוענים המשיבים, כי אין זו כוונת הצדדים, וכי הצדדים התכוונו שלא לכלול את חלקה 22 בהסכמה .

14.לאור המחלוקת בין הצדדים איני סבור, כי הבקשה לתיקון הפרוטוקול או בקשה לתיקון טעות קולמוס שנפלה בפסק הדין הן האכסניה המתאימה לבירור טענות אלה של הצדדים. כאמור, לאור מחלוקת הצדדים לגבי כוונתם, איני יכול לקבוע כי אכן הצדדים השמיטו בטעות את חלקה 22 מהסכמתם האמיתית, באשר אין בית המשפט יכול, בהליך מן הסוג הזה, להכריע במחלוקת מה התכוונו הצדדים.

15.לא זו אף זו, עיון בהסכמת הצדדים מעלה, כי הצדדים התייחסו לחלקה 22 בסעיף אחר, הוא סעיף 8 להסכמתם הקובע : "מוסכם כי ההסכמה הזו אינה מגבילה את טענות הצדדים בכל הקשור לתביעת פירוק שיתוף בחלקה 22 וכן אינה מגבילה את זכות תביעת פירוק שיתוף בחלקות אחרות שתוגש בעתיד ע"י מי מהצדדים" מן האמור לעיל עולה, לכאורה, כי הצדדים התייחסו לחלקה 22 ולא ניתן לומר, כי הצדדים "שכחו" את החלקה הנ"ל. בסעיף הנ"ל גילו הצדדים את דעתם, לכאורה, כי ההסכמה אינה מגבילה את טענות הצדדים לגבי חלקה 22 ועל פניו עולה, שהצדדים ביקשו לשמר טענותיהם באשר לחלקה 22.

16.ראוי להביא את דברי בית המשפט העליון באשר למשמעות "השמטה מקרית" או "פליטת קולמוס" בע"א 9085/00 אברהם שטרית נ' אחים שרבט חברה לבניין בע"מ פד"י נ"ד (4) 462 :

"עיקרון הוא כי בית-המשפט מסיים את מלאכתו וממצה את סמכותו עם מתן הכרעתו במחלוקת. לאחר מתן פסק-הדין שוב אין בידו להידרש פעם נוספת לנושא ההתדיינות, להוסיף על החלטתו, לגרוע ממנה או לתקנה אלא במסגרת המותרת לו בחוק והיא בגדרי תיקון טעות, כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, או במסגרת הבהרה הניתנת על-ידי בית-המשפט לפסק-הדין לצורך ביצועו על-פי בקשתו של ראש ההוצאה לפועל, מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. טעויות סופר עניינן תיקון שגיאות שחלו מחמת פליטת קולמוס או השמטה מקרית, טעות לשון, טעות בחישוב והוספת דבר באקראי. מדובר בעיקר בשיבושים טכניים שחלו שניתן לתקנם בתוך 21 יום מיום מתן ההחלטה. הבהרת פסק-דין על-פי חוק ההוצאה לפועל איננה אלא מתן הסבר ופירוש לפסק-הדין ככל הנדרש לשם ביצועו במסגרת הליכי הוצאה לפועל. אין בבקשת הבהרה כזו כדי להסמיך את בית-המשפט להוסיף על פסק-דינו או לתקנו אלא להבהירו בלבד. עקרון "גמר המלאכה" “Functus Officio” נועד להבטיח כי יהא סוף לדיונים ולמחלוקות בין צדדים כדי להגשים ערך של ודאות, ביטחון משפטי ומניעת הטרדת בעלי-דין לאחר סיום משפטם. הוא נועד גם להבטיח את תקינות פעולתה של מערכת השיפוט ולמנוע את עיסוקה בעניינים חוזרים במחלוקת שכבר הוכרעה, בעוד מחלוקות רבות שטרם הוכרעו ממתינות בשער".

(ההדגשה אינה במקור נ.ג')