החלטה
בפני התנגדות לביצוע שטר, המוגשת ביחס לשני שיקים, הראשון על סך 520 ₪ ליום 30/12/96, והשני על סך 250 ₪, ליום 30/1/97. כן בפני בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, ותגובת המשיב לשתי הבקשות.
לטענת המבקשת, מעולם לא קיבלה לידיה אזהרת ההוצאה לפועל, והכיתוב בתיק ההוצאה לפועל, לפיו בוצעה מסירה מלאה של האזהרה בשנת 2002 אינו יכול להיות נכון, שכן לכאורה המסירה נעשתה בראש העין, בעוד שהיא אינה מתגוררת בראש העין משנת 2001. המבקשת צירפה בתמיכה בטענתה זו עותק מהסכם השכירות ביחס לדירה בה התגוררה, בפתח תקווה, בעת ביצוע המסירה כביכול, בראש העין.
לטענת המבקשת, נודע לה על הליכי ההוצאה לפועל רק כאשר הוטל עיקול על משכורתה, בשנת 2010.
אשר לשיקים עצמם, המבקשת טוענת בתצהירה, כי מדובר בשיקים שמסרה כשהם "פתוחים", דהיינו ללא ציון שם הנפרע. המבקשת אינה זוכרת למי היו מיועדים השיקים, ואילו כיום היא נדרשת לשלם סכומים העולים פי כמה וכמה על סכומי השיקים, לאחר שבמשך שנים לא נעשה כל ניסיון לאתר אותה ולהמציא את האזהרה לידיה.
לטענת המשיב, אין בפי המבקשת טענה ממשית בעניין השיקים. היא אינה מכחישה את חתימתה עליהם, ולמעשה אינה מכחישה את החוב, ועל כן דין התנגדותה להידחות. עוד טוען המשיב, כי המבקשת לא טרחה להגיש את ההתנגדות במשך שנים, אף על פי שננקטו הליכים רבים בהוצאה לפועל.
אני מקבלת את טענת המבקשת בעניין אי המצאת האזהרה לידיה, זאת לאחר שהמשיב לא דאג לצרף לתגובתו עותק מאישור המסירה, שיסתור את טענות המבקשת. גם הטענה בעניין נקיטת הליכי הוצאה לפועל רבים לאורך השנים הועלתה באופן סתמי, מבלי שיפורט אילו הליכים ננקטו, והאם אכן מדובר בהליכים אשר ניתן להסיק כי בעקבותיהם אכן נודע למבקשת אודות תיק ההוצאה לפועל.
אשר לטענות לגוף העניין, מחד, אכן, אין בפי המבקשת טענות באשר לשיקים עצמם, ולכאורה לא די בכך שהמבקשת אינה זוכרת למי נתנה את השיקים על מנת לפטור אותה מתשלומם. מאידך, יש ממש בטענת המבקשת, כי בשל אי המצאת האזהרה לידיה במהלך שנים רבות, הלך החוב ותפח, ולא באשמתה, וחיובה במלוא סכום החוב כעת אינו הוגן.
בנסיבות אלה אני רואה לנכון להורות, כי בכפוף להפקדת סכום של 1,500 ₪ בקופת בית המשפט, תינתן למבקשת רשות להתגונן.
על המבקשת להפקיד סכום זה תוך 30 יום מקבלת החלטה זו, שאם לא כן, תידחה ההתנגדות ויימשכו הליכי ההוצאה לפועל.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, י"ד שבט תשע"א, 19 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.