אבו ליל נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה למתן ארכה להשפט בגין שני דוחות תעבורה. האחד, דוח תעבורה מספר 0500381117 שעניינו עבירת מהירות מצולמת ברכב שמספרו 76-657-61 מיום 2.7.12 (להלן "הדוח הראשון") והשני, דוח תעבורה מספר 90500386215 שגם עניינו עבירת מהירות, ברכב שמספרו 8038114 מיום 4.7.12 (להלן "הדוח השני").

טיעוני הצדדים

המבקש הגיש את בקשתו ביום 11.6.13, וטען כי הוא הבעלים של עסק להובלות ולמשלוחים, המחזיק שמונה כלי רכב וביניהם שני כלי הרכב שבהם בוצעו העבירות מושא הדוחות. על כן, הדוחות נרשמו על שמו מכוח חזקת הבעלות על אף שהעבירות מושא הדוחות בוצעו בפועל על ידי נהגים אחרים. המבקש הוסיף לבקשה את התצהירים של מי שלטענתו נהג בפועל בעת ביצוע העבירות: מר עלי אבו ליל נושא ת.ז. 035142785 ומר אלא אבו ליל נושא ת.ז. 201261880, בהתאמה לדוחות.

עוד מוסיף המבקש כי לא ידע אודות הדוחות ולא קיבל לידיו את הודעות הקנס. המבקש לא יכול להעלות סיבה כלשהי לאי קבלת הודעות הקנס מלבד היותם של אנשים בעלי שם זהה או דומה בישובו.

את דבר קיומם של הדוחות גילה המבקש רק לאחרונה עת שוטר שעצרו הודיע לו כי רישיון הנהיגה שלו מותלה בגין צבירת נקודות במשרד הרישוי וההתליה תתבטל לאחר מעבר קורס בנהיגה נכונה.

ביום 10.2.13 או בסמוך פנה המבקש למשרד הרישוי לבירור מקור רישום הנקודות לחובתו ואולם, לעניין שני הדוחות אף לא נערך במועד זה ברור משום שלא נרשמו בתדפיס ניקוד לנהג, שהעתק ממנו צורף לבקשה. רק ביום 3.4.13 נשלחה למבקש הודעה על פסילת רישיונו על ידי משרד הרישוי שבה נכלל הדוח הראשון ואז התגלה לו דבר קיומו. העתק מהודעת הפסילה צורף גם כן לבקשה. על קיומו של הדוח השני גילה המבקש רק בשל הודעה מהמרכז לגביית קנסות שנשלחה ביום 8.4.13, שהעתק ממנה צורף לבקשה.

נוכח קבלת הדוחות מעצם היותו בעל הכלי הרכב אך לא הנוהג בהם בזמן ביצוע העבירות מושא הדוחות, ובהנתן המחדלים בגין אי רישומם של הדוחות במשרד הרישוי כמו גם אי משלוח הודעות קנס בגינן, המבקש טוען כי לא יכול היה לדעת על קיומם של הדוחות. קבלת הבקשה תאפשר למבקש להוכיח כי לא ביצע את העבירות מושא הדוחות ולהסב את הדוחות על שם מי שלטענתו נהג בפועל בעת ביצוע העבירות. בכך יימנע עיוות הדין שברישום העבירות על שמו על אף שלא ביצען. המבקש תמך את טיעוניו בתצהיר חתום כדין.

התביעה הגישה את תגובתה ביום 3.7.13, לפיה היא מתנגדת לבקשה מאחר והודעות הקנס נשלחו לכתובתו של המבקש ועל כן, הבקשה הוגשה בשיהוי רב. התביעה צרפה לבקשה את הודעות הקנס ואת אישורי המסירה, לפיהם הדוחות חזרו משום ש"המען בלתי מספיק".

דיון והחלטה

עפ"י האסמכתאות שצרפה התביעה הודעות הקנס אכן נשלחו לכתובתו הרשומה של המבקש ואולם, הן חזרו משום ש"המען בלתי מספיק". כך שבהתאם לחוק בוצעה למבקש מסירה כדין ולאחר שחלף המועד להגשת בקשה להסבה או להגשת בקשה להשפט בגין הדוחות, בהתאם לחוק, מוחזק המבקש כמי שהורשע בעבירות ונגזר דינו. ראוי להדגיש כי בשונה מטענתו של המבקש, עפ"י הפסיקה המחייבת, באחריותו לדאוג שדברי דואר רשמיים יגיעו לכתובתו הרשומה ואף אם ישנם מספר אנשים הנושאים שם זהה או דומה בישובו עליו לדאוג לרישום לפרטי זהות נוספים לצד כתובתו כגון מספר תעודת הזהות או שם אביו.

עם זאת, האיחור בעדכון הדוחות במשרד הרישוי, כפי שעולה מן האסמכתאות שצרף המבקש, הקשה על המבקש לערוך ברור אודות הדוחות, אם כי פנה בשיהוי מה. מן המסמכים המצורפים עולה כי רק בחודש אפריל 2013 התגלה למבקש קיומם של הדוחות, לאחר שפעל לגילויים, ובקשה זו הוגשה כחודשיים לאחר מכן.

לכך מצטרף טיעון ההגנה, לפיו המבקש לא ביצע את העבירות אלא מר עלי אבו ליל ומר אלא אבו ליל, בהתאמה. על כן על אף שהבקשה הוגשה בשיהוי קל, הרי שחלק מן השיהוי נבע מהעדר הרישומים במשרד הרישוי ומשכך ועל מנת שלא יגרם למבקש עיוות דין בכך שהורשע בעבירות שאותן לא ביצע, אני נעתרת לבקשה ומתירה למבקש להגיש בקשה להשפט בגין הדוח הראשון והדוח השני עד ליום 16.9.13.

נוכח העדר רישום מספק של כתובתו הרשומה, שהביא מלכתחילה לאי קבלת הודעות הקנס באמצעות דואר הרשום, ההיתר למתן ארכה להשפט בגין הדוחות ניתן בכפוף לכך שהמבקש ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 800 ₪, שישולמו תוך 30 יום.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ג, 22 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: