אבו ליל נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה להורות על ביטול החלטת קצין משטרה, אשר הורה על פסילה מינהלית של רישיון הנהיגה של המבקש למשך 30 יום.

כנגד המבקש הוגש כתב אשמה, לפיו ביום 27.5.10, בשעה 09:10, נהג ברכבו במהירות של 152 קמ"ש, מקום בו מותרת מהירות מקסימלית של 90 קמ"ש.

עיינתי בחומר הראיות ומצאתי כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את האישום כנגד המבקש.

בניגוד לנטען ע"י הסניגור, המדידה בוצעה ע"י מכשיר הדבורה, כאשר השוטר מציין כי היה קשר עין רצוף עם רכבו של המבקש. נתוני המדידה הוצגו בפני המבקש, אשר בתגובה טען בפני השוטר:

"לא הרגשתי ולא שמתי לב. מתבקש להתחשב בי, יש לי 3 נוסעות חירשות אילמות שהולכות לעשות תיאוריה".

לדו"ח הנסיבות מצורף זכרון דברים להפעלת מכשיר הדבורה. עיון בו מלמד כי שדה הראיה של השוטר כלפי רכב המבקש היה תקין ללא כל הפרעה, המדידה בוצעה באור יום, כאשר מכשיר הרדאר היה נייח. המדידה בוצעה באמצעות אנטנה אחורית. מכאן, שקיימות כאמור ראיות לכאורה המבססות את האישום.

באשר לטענה שהועלתה ביחס לשימוע, הרי שמדברי המבקש עצמו, עולה כי הקצין הפוסל אכן שמע את עמדתו, בניידת, בשטח, ורק לאחר מכן מסר את החלטתו בדבר פסילת רישיון הנהיגה.

יצויין כי מעיון בטופס השימוע, עולה כי המבקש טען אף בפני הקצין הפוסל את שטען בפני השוטר, הוא טען: "לא שמתי לב, אני צריך... (כתב לא ברור)".

מכאן, שלא מצאתי שיש ממש בטענה בענין השימוע.

אם לא די בכל אלה, הרי שלאחר שנתפס המבקש והשוטר ביצע בירור, מסתבר כי המבקש נוהג כשהוא פסול מנהיגה עקב שיטת הניקוד ורישיונו נפסל למשך 6 חודשים, כעולה מדבריו של המבקש ומההודעה על תפיסת רישיון הנהיגה, תפיסה שביצע השוטר בשטח.

באשר למסוכנות – אין צורך להכביר מלים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממי שנוהג במהירות כה גבוהה, נהג כזה מסכן את עצמו ואת האחרים.

בנסיבות אלה, לא אוכל לקבוע כי החלטת קצין המשטרה היתה בלתי סבירה ובלתי מידתית, ועל כן אני דוחה את הבקשה.

ניתנה והודעה היום כ"ז סיון תש"ע, 09/06/2010 במעמד הנוכחים.

שלמה בנג'ו, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: