אבו ליל נ' חביבאללה ואח'

פסק דין

פתח דבר

בפני תביעה כספית, בגין אירוע תאונת דרכים מיום 09.01.2013.

טענות הצדדים

על פי טענת התובעת, ביום התאונה, בעת היה רכבה במצב חניה, הגיח לפתע רכב הנתבעים, נהוג בידי הנתבע 1, אשר איבד שליטה על הרכב, ופגע ברכב התובעת, בחלקו הקדמי.

התובעת צירפה חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכבה, הינו בשיעור של 17,689 ₪. בנוסף צירפה חשבון שכ"ט שמאי בסך של 1,357 ₪. כן טענה התובעת להוצאות נסיעה, טרחה ועוגמת נפש בסך של 2,000 ₪.

לטענת התובעת, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים.

הנתבעים שללו גרסת התובעת לתאונה ולטענתם, התאונה התרחשה בנסיבות שונות. לטענתם, עת נסע רכבם בירידה, החל לרדת שלג ולהיערם על הכביש. בעקבות המאורע המיוחד לאזור, נעמדו מספר כלי רכב בשולי הכביש, תוך שהם בולטים לנתיב נסיעת רכב הנתבעים. הוסיפו הנתבעים וטענו כי, הנתבע 1 אשר ניסה למנוע פגיעה ברכבים אלו ובהולכי רגל, סטה מעט מנתיב נסיעתו, וכתוצאה מהשלג, איבד שליטה על רכבו.

לטענת הנתבעים, ירידת השלג באזור התאונה הינו מאורע נדיר, שירד לראשונה באזור לאחר כעשור מאז הפעם האחרונה, ולפיכך, שלג זה שנערם בגובה רב על הכביש, מהווה כוח עליון אותו לא יכל הנתבע 1 לצפות, ובהתאם להוראות סעיף 64 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1986, יש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לנזקים שנגרמו כתוצאה ממנה.

עוד טענו הנתבעים כי, הן מעמידת רכב התובעת ויתר הרכבים, והן מהתקהלות האנשים, מדובר בתאונה בלתי נמנעת.

הנתבעים מבקשים להורות על דחיית התביעה.

דיון ומסקנות

לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים המעורבים בתאונה, אני קובעת כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את תביעתה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו.

בעדותו תיאר נהג התובעת, אשר נהג ביום התאונה ברכב של האחרונה, את הנסיבות אשר הובילו להתרחשות התאונה (עמ' 1 ש' 22-24). חקירתו הנגדית לא הצליחה למוטט את גרסתו, לעניין אופן התרחשות התאונה. עדותו של נהג התובעת הייתה עדות מהימנה וללא סתירות.

מנגד, העיד בפניי הנתבע 1, ופרס גרסתו לנסיבות אירוע התאונה (עמ' 2 ש' 28-31). כאמור, בעדותו ציין הנתבע 1 כי, בזמנים הרלוונטיים, משרצה לסטות מרכבים שעמדו מולו, איבד שליטה על רכבו ופגע בכמה רכבים, לרבות ברכב התובעת.

יחד עם זאת, על אף שבעדותו הראשית והן בחקירתו הנגדית טען הנתבע 1, כי רכב התובעת עמד בחלקו על המדרכה, כאשר חלקו השני היה על הכביש, אלא שעדותו זו לא נתמכה בראיות כלשהן, מה גם שבהודעתו הראשונה למבטחת רכבו, לא העלה הנתבע 1 עניין זה, כאשר הסתפק בלומר כי "הרכב שנהגתי בו החליק וכתוצאה מזה פגעתי ברכב מסוג ב.מ.וו שחנה בצד ימין...". יוצא אפוא כי פגיעת רכב הנתבעים ברכב התובעת, הייתה כתוצאה מסטיית רכב הנתבעים, אל עבר רכב התובעת, ופגיעה בו.

בנוסף, בכתב הגנתם, וכן בסיכומי טענותיהם בפניי, טענו הנתבעים כי, תנאי מזג האוויר ביום התאונה, ובכללם ירידת שלג באזור התאונה, הינם בבחינת אירוע נדיר, וכוח עליו אותו לא יכול הנתבע 1 לצפות, אשר הביא להתרחשות התאונה.

מעדויות הנהגים אשר שמעתי בפניי, אין מחלוקת כי ביום התאונה ירד שלג. יחד עם זאת, גם אם לשיטת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, שלג זה החל לרדת באופן פתאומי, במהלך נסיעתו של הנתבע 1, אלא שלא הוכח בפניי את תנאי מזג האוויר הקשים, לכאורה, אותם ניסו הנתבעים לתאר, או את כמות השלג אשר ירדה באזור, ושהינם בבחינת אירוע חריג.

זה המקום לציין כי לא הוצגה בפניי פוליסת הביטוח של הנתבעים, שממנה ניתן ללמוד מהו אותו אירוע חריג ו/או כוח עליון, המנתק לטענתם, כל קשר סיבתי בין אירוע התאונה לנזק. בנוסף, ומבלי לפגוע במצוין לעיל אומר, כי אין די בהצגת דיווח מהעיתונות, אודות ירידת שלג ביום ובאזור התאונה, אשר לא ניתן ללמוד ממנו על היקף השלג שירד, ואם יש בו כדי להוות אירוע עליון, המביא לניתוק הקשר הסיבתי בין התאונה לנזקים הנטענים, כאשר מלבד אסמכתא זו, לא נשמעה בפניי כל עדות של מומחה ולא צורפה כל חוות דעת מקצועית כדי להצביע הל היקף הסערה ששררה במקום, ככל שהייתה כזו, או כמות השלגים שירדה.

יוצא אפוא, במצב דברים בו מחד, העיד הנתבע 1 כי כתוצאה מסטייתו מרכבים שעמדו מולו, החליק ופגע ברכבים שעמדו בצד, לרבות ברכב התובעת, כאשר טענתו כי רכב האחרונה בלט לכביש, לא הוכחה, ומנגד לא הוכח כי ביום האירוע שרר "כוח עליון" בדמות סערה פתאומיות, לה לא ציפה הנתבע, אין לומר כי ירידת השלג באזור התאונה, מקום שאף לא הוכחה באיזה כמות שלג מדובר, הינה בבחינת אירוע המנתק כל קשר סיבתי בין התאונה לנזק.