אבו כף נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט ע. נהרי), אשר לאחר שמיעת ראיות הרשיע את המערער בעבירה של נהיגה בשכרות וגזר דינו, בין היתר, לפסילה בפועל מלנהוג למשך 24 חודשים, תוך שאין הוא מנכה בכוונת מכוון פסילה מנהלית בת 30 יום, אשר ריצה המערער.

בית משפט קמא ביסס את הרשעתו של המערער על שני אדנים: האדן האחד הוא, בדיקת הינשוף אשר תוצאותיה הראו שהמערער החזיק בריאותיו בליטר אוויר נשוף 385 מק"ג אלכוהול, האדן האחר הינו, הודאתו של המערער על דוכן העדים, כי בניגוד לסעיף 64 ב' (1) הוא בגדר "מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה..."

המערער טוען בערעורו כי טענתו זו של המערער היא ששתה תוך כדי נהיגה, שבית משפט קמא לא היה רשאי לסמוך על אותה הודאה, מאחר ולא הייתה מהימנה, ואני אומר שרק עוול היה עושה בית משפט קמא לאמת ולצדק לולא היה מרשיע את המערער על בסיס זה, בעבירת שכרות מכח אותו סעיף.

בסופו של דבר, אין בפנינו אפילו עניין הנכנס לגדרו של סעיף 184 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, אלא למעשה, בסיס ראייתי אחר להרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות הקבועה בסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה.

אינני מוצא גם מקום להתערב בקביעות בית משפט קמא לעובדה שהמערער נהג בשכרות עפ"י הבסיס המדעי, כלומר, בדיקת הינשוף.

גם באשר לעונש, בית משפט קמא, תוך שהוא בוחן את כלל הנסיבות המצליחות את העניין, הטיל המערער עונש שהוא עפ"י סעיף 39 (א) לפקודת התעבורה בגדר עונש פסילה מינימאלי ושאלת חישוב או אי-חישוב הפסילה המנהלית איננו עניין שערכאת הערעור צריכה לעסוק בו.

הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום א' אייר תשע"א, 05/05/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: