אבו טיר נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

החלטה

בפניי בקשה לתשלום תכוף.

התובע נפצע, לטענתו, בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.2.11. בבקשה נטען כי המבקש עמד ליד מעקה וחיכה לחברו בסמוך לכיכר שליד היישוב אפרת ורכב חולף התנגש בו, באופן פתאומי, פגע בו בחלקי גופו השונים ועזב את המקום ללא שהשאיר פרטים.

לטענת המשיבה מדובר בתביעת כזב.

המשיבה מפנה למסמך הרפואי שנערך זמן קצר לאחר התאונה בחדר הטראומה של בית החולים הדסה עין כרם שם נרשם:

"ביום קבלתו היה מעורב בתאונת דרכים כנהג. אותו (כך במקור, ע.כ.) התהפך והוא כפץ (כך במקור, ע.כ.) ממנו. נחבל ברגליים בעיקר, שולל אובדן הכרה או חבלת ראש".

לעניין מקום התאונה מפנה המשיבה לדו"ח האמבולנס של הסהר האדום בו נרשם כי התאונה אירעה בשכונת ארטאס בעיר בית לחם.

לטענת המשיבה, בין אם התאונה אירעה בשכונת ארטאס ובין אם ארעה בככר אפרת, כטענת התובע, מדובר בשטחי יהודה ושומרון ולכן אין לתובע עילה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה ואין לו עילה כלפי קרנית, שכן החוק חל רק בתחומי מדינת ישראל.

בכתב התשובה טענה המשיבה כי בידיה ראיות חד משמעיות (עד ראיה), תושב מקומי מבית לחם, שהזעיק את האמבולנס של הסהר האדום לשם פינוי התובע, משכונת ארטאס אשר בתוך העיר בית לחם, אולם עד זה לא הוזמן וממילא לא העיד בדיון בבקשה לתשלום תכוף.

שני הצדדים מסכימים כי בבחינת בקשה לתשלום תכוף לא נכנס בית המשפט לעומקן של המחלוקת ולפרטי העובדות והבדיקה היא האם זכאי הנפגע לכאורה לפיצויים לפי חוק הפיצויים, וזאת כפי שנפסק ברע"א 9275/03 פינטו נגד יונה, פ"ד נח(2) 295 (2003). המחלוקת היא האם עמד התובע בנטל והוכיח זכאות לכאורה.

אני מקבלת את עמדת המשיבה לפיה המבקש לא עמד בנטל ולא הוכיח זכאות לכאורה כלפי קרנית.

כפי שטען ב"כ המשיבה, נראה כי התאונה אירעה בשטחי יהודה ושומרון ולכן חוק הפיצויים לא חל ולתובע אין עילת תביעה כנגד קרנית. עוד נראה כי קיים ספק ממשי ביחס לנסיבות אירוע התאונה ובשאלה האם אמנם מדובר בתאונת פגע וברח, כפי שטוען התובע.

בנסיבות אלה אין מקום לפסוק למבקש תשלום תכוף.

אני דוחה, אפוא, את הבקשה.

הוצאות הבקשה יישקלו בסיום ההליך ובהתאם לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ב, 19 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: