אבו טיר נ' גרינברג

החלטה

המבקש תבע בבית משפט לתביעות קטנות השבת סך של 7,000 ₪ מתוך סך של 11,000 ₪ ששילם למשיבה עבור רכב מסוג דיהטסו סיריון, שנת ייצור 1999, שרכש ממנה. לטענת המבקש, מייד לאחר שקיבל את הרכב לחזקתו גילה בו ליקויים חמורים, כגון הפקה מוגברת של עשן, פגיעות בשלדה ותקלות חשמליות. המבקש טען, כי ניסה לתקן את הרכב אך הדבר לא עלה בידו והוא נאלץ להשביתו ולמכרו לאביו בסכום של 1,000 ₪. המשיבה טענה, כי הרכב נמכר במצב טוב, לאחר ביצוע מבחן רישוי (טסט). לדבריה, לאחר המכירה הודה לה המבקש מספר פעמים ושיבח באוזניה את הרכב. ואולם, משסירבה המשיבה להיענות לקשר רומנטי שהמבקש הציע לה, הגיש את התביעה.

בבית משפט קמא העידו המבקש והמשיבה ומסרו את גרסותיהם באריכות.

בית המשפט בחן את טענות הצדדים ואת הראיות והחליט לדחות את התביעה. בית המשפט קבע, כי הרכב נמכר בהנחה משמעותית; כי המבקש ידע להעריך את מצבו בעת הרכישה, שכן שימש בעבר כחשמלאי רכב באגד; וכי הליקויים הנטענים ברכב לא הוכחו, זולת בעדותו של המבקש עצמו.

בבקשה שלפני חוזר המבקש וטוען כי היה מקום לקבל את התביעה שכן היו ברכב פגמים רבים, שהוסתרו ממנו בעת הרכישה. עוד הלין המבקש על כך שלא נשמעה עדותו של אחיו, שהיה עימו באותה עת.

דינה של הבקשה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על התרשמותה של הערכאה המבררת מן העדויות והראיות שבאו בפניה, ואין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא, זולת במקרים חריגים שענייננו אינו נמנה עליהם. אשר לכך נפסק לא אחת, כי "....לערכאה הדיונית יתרון מובהק על פני ערכאת הערעור כמי שהתרשמה באופן בלתי אמצעי מן העדויות. על כן התערבות בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות יש לה מקום בנסיבות מיוחדות בלבד בהן מתגלה שגיאה בולטת בהחלטתו של בית משפט קמא. כך למשל כאשר ממצאי העובדה אינם מעוגנים כלל בחומר הראיות או מקום שבו הגרסה העובדתית שאותה אימץ בית משפט קמא אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם מבחנים של היגיון ושכל ישר..." (ע"א 9070/04 חסן נ' חסן, מיום 11.3.07).

בענייננו, מסקנתו של בית המשפט מעוגנת היטב בחומר הראיות, מנומקת ומשכנעת, ואני שותפה לה. עיון בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא מעלה, כי בעת הדיון הציגה המשיבה אישור בדבר ביצוע בדיקת רישוי לרכב יומיים לפני המכירה: "מציגה אישור שהכל היה תקין בטסט חוץ מהצמיגים הקדמיים שאותם החלפתי באותו יום" (בעמ' 2, שורה 24). המשיבה אף אמרה בעדותה, כי המבקש אמר לה שהוא "מכונאי בעצמו שעבד באגד" (בעמ' 3 שורה 7). המבקש אישר בעדותו, לאחר מכן, כי עבד כחשמלאי רכב באגד (בעמ' 3, שורה 19). עוד עולה מן הפרוטוקול, כי המבקש ציין (פעמיים) שאחיו הנוכח באולם היה עימו, אך לא ביקש להעידו. נראה, אפוא, כי פסק הדין אינו מבוסס אך על התרשמותו של בית המשפט מעדויות בעלי הדין שלפניו, אלא גם על חיזוק אובייקטיבי שנמצא לעדות המשיבה (האישור בדבר עריכת טסט) והיעדרו של חיזוק כאמור לעדות המבקש (המבקש לא המציא כל ראיה, זולת דבריו בעדותו, בדבר הליקויים הרבים שמצא ברכב לפי הטענה).

סיכומם של דברים. לא מצאתי כל פגם בהליך שהתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות ובפסק הדין שיצא מלפניו, המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור. בית המשפט נתן דעתו לכל טענות הצדדים לפניו ופסק דינו מעוגן בראיות ובדין. אזכיר, כי המדיניות הנקוטה בידינו היא לצמצם את ההתערבות בפסקי הדין הניתנים בבית משפט לתביעות קטנות ולהגבילה למקרים שבהם מדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה, טעות שאינה תובעת דיונים ארוכים וטענות מקדמיות (בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר, מיום 3.4.08). ענייננו אינו משתייך לקטגוריה זו.

על יסוד כל האמור לעיל, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות, וכך אני מורה.

מאחר שלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.

הפיקדון שהפקיד המבקש יושב לו.

ניתנה היום, י"ד אב תשע"א, 14 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

המזכירות תישלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

אורית אפעל גבאי, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: