אבו טאעה נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 על החלטת ועדה לעררים (אי כושר) מיום 11.8.08, אשר קבעה כי עד לקטיעת רגלו של המערער ביום 23.2.06 לא פחת כושר ההשתכרות של המערער במידה המזכה אותו בקצבת נכות אך לאחר קטיעת רגלו נגרם למערער אי כושר להשתכר בשיעור 75%.

רקע

למערער נקבעו 72% נכות רפואית מיום 1.1.03 בגין סכרת וסיבוכיה, מחלת כלי דם ומחלת ריאות, ועוד.

החלטת ועדת העררים מיום 11.8.08, עליה הוגש ערעור זה, ניתנה לאחר שעניינו של המערער הוחזר אליה על פי פסק דין מיום 13.3.08 בתיק בל 11294/07, שניתן על פי הסכמת הצדדים, על פיה:

"1. ענין המערער יוחזר לועדה אשר תתייחס למכלול ליקוייו הרפואיים של המערער והשפעתם על כושרו להשתכר ותקבע שיעור אי כושר להשתכר לאור נסיבותיו האישיות (השכלתו, עברו התעסוקתי, יכולתו האינטלקטואלית והגיל).

2. בנוסף, הועדה תתייחס להשפעת הליקוי של קטיעת הרגל על כושרו של המערער להשתכר ממועד הקטיעה בהתחשב בנסיבותיו האישיות כנ"ל. במידת הצורך, הועדה תתייעץ עם רופא אורטופד.

3. הועדה תפרט ותנמק אי החלטתה".

להלן נוסח החלטת ועדת העררים (אי כושר), עליה הוגש ערעור זה:

"הועדה דנה ע"פ פסק דין מיום 13.3.08. אפשר לחלק את תקופת אי כושר לשתי תקופות. עד קטיעת הרגל ולאחר קטיעת הרגל. בקשר לתקופה שעד לקטיעה דנה הועדה כבר ב-10.6.07 שבה הוסבר שאמנם לתובע ישנם מס' ליקויים ביניהם ליקוי ראיה וסכרת עם סיבוכים של פגיעה קלה בתיפקוד הכליות, ונקבע גם אז שהליקויים הנ"ל לא משפיעים על כושר השתכרות מעל 50% ולכן בתקופה שלפני הקטיעה יש לדחות את התביעה.

בקשר לתקופה שלאחר הקטיעה ובהתחשב בחוו"ד של האורטופד והפנימאי שהתובע מסוגל לעבוד רק בישיבה ובשל מכלול הבעיות וחוסר מקצוע והשכלה הרופא הפנימאי המליץ על אי כושר השתכרות ולכן החל מ 25.2.06 חסר כושר השתכרות".

בין הצדדים הושגה הסכמה חלקית בדבר החזרת עניינו של המערער לועדה לעררים לאי-כושר, על מנת שתמלא אחר חלקו של פסק הדין מיום 13.3.08 לפיו היה עליה להתייחס לנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות השכלתו, עברו התעסוקתי, יכולתו האינטלקטואלית וגילו ביחס לתקופה מינואר 2003 עד פברואר 2006 (פרוטוקול דיון הערכה מוקדמת מיום 27.4.10).

המחלוקת

המחלוקת שנותרה להכרעתנו עניינה בדרישת המערער כי בית הדין יורה על החלפת הרכב הועדה, דרישה לה מתנגד המשיב.

לטענת המערער, היות ומדובר בגלגול שלישי בפני הועדה, ראוי להחליף את הרכבה.

לטענת המשיב, דרך המלך היא להחזיר עניין שנדון בפני הועדה אך נפלה טעות משפטית בדיוניה, לאותה ועדה. החריג לכך הוא כאשר הועדה הפגינה הלך מחשבתי מקובע. העובדה שועדת העררים מיום 11.8.08 לא נמקה באופן מספק את החלטתה שלא להעניק למערער יותר מ-50% אי כושר לתקופה שקדמה לקטיעת רגלו, היא בגדר טעות משפטית, בעטיה הסכים המשיב להחזרת עניינו של המערער לועדה, אך לא הוכח כל בסיס לחשש שהועדה התקבעה בעמדתה באופן שאין טעם להחזיר לה את עניינו של המערער.

הכרעה

במחלוקת זו הדין עם המערער. טענת המשיב כי אין מדובר בגלגול שלישי, אינה מקובלת עלי, שכן החלטת ועדת העררים (אי כושר) מיום 11.8.08 היתה גלגול שני, מאחר שהיא ניתנה על פי פסק דין שהחזיר אליה את עניינו של המערער (פסק הדין מיום 13.3.08 בתיק בל 11294/07). בהתאם לכך, החזרת עניינו של המערער לועדת הערר על פי הסכמת הצדדים בערעור זה תביא את עניינו של המערער בפני הועדה בשלישית.

מעבר לכך, הנחיות פסק הדין בתיק בל 11294/07 היו ברורות, והן חייבו את הועדה להתייחס למכלול ליקוייו הרפואיים של המערער ולנסיבותיו האישיות, כנדרש על פי ההלכה הפסוקה. הפרמטרים שאליהם היתה הועדה צריכה להתייחס פורטו בהודעת הצדדים שניתן לה תוקף של פסק דין. למרות ההדרכה הברורה שקיבלה הועדה בפסק הדין, היא ניסחה את החלטתה באופן שנראה כמתנצח עם בית הדין, תוך הפנייה להחלטה קודמת שלה בה כבר הסבירה, לשיטתה, את הטעון הסבר. עצם הפניה להחלטה קודמת, שבעקבותיה הוחזר עניינו של המערער לועדה, נראית כהתבצרות הועדה בעמדתה.

בנסיבות אלה, ראוי שעניינו של המערער ייבדק על ידי ועדה בהרכב אחר.