אבו חרב נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שלכאורה נהג ברכב במהירות של 147 קמ"ש במקום 100 קמ"ש המותרים במקום.

בבסיס טענות ב"כ המבקש שתי טענות מרכזיות לאחר שהסכים כי יש ראיות לכאורה בתיק:

ראשונה – לא התקיים שימוע כדין מאחר וקצין המשטרה לא היה מוכן לשמוע את טענות המבקש.

שנייה – הקצין הפוסל נשען על סברה מוטעית לפיה המבקש "נהג חדש" בעוד נתון זה אינו נכון.

ב"כ המדינה התנגד לבקשה וטען כי יש בידי המדינה ראיות לביצוע העבירה (כפי שהסכים גם הסנגור) ויש לקבוע את מסוכנותו של המבקש לאור נסיבות העבירה ועברו התעבורתי.

ביחס לשימוע טען כי המדובר בהליך תקין וכי המבקש היה מי שסרב להתייחס מילולית לפרשה במהלכו.

דיון -

הליך שימוע במהלך החלטת קצין על פסילה מנהלית הוא הליך מהותי ומחוייב המציאות כדי שלהחלטת הקצין יהיה תוקף מחייב.

עיון בצו הפסילה והשימוע מראה כי רפ"ק אורן מוניטין פגש גם פגש את המבקש, הסביר לו את טענות המשטרה כלפיו ואף ביקש את תגובתו.

תשובת המבקש כפי שנרשמה ע"י הקצין היתה - "אין לי מה לומר"

אין לקבוע כי לא התקיים שימוע כנדרש את הנהג מסרב להגיב לטענות.

מעבר לכך כי המדובר בזכותו של הנהג לא לומר דבר, הרי שעצם שתיקתו אינה הופכת את ההליך המנהלי לפגום.

רק אם היה מוכח כי למרות רצונו של הנהג להשמיע דברים, סרב הקצין להקשיב או לרשום את דבריו, או אז היה נופל פגם מהותי בהליך.

במקרה שבפני לא הובאה כל ראייה כי הקצין סרב לשמוע את הנהג המבקש.

ההפך הוא הנכון, היה זה הנהג עצמו אשר סרב להשמיע דברים בפני הקצין.

במצב זה, לא מצאתי כל פגם בהליך ככל שהוא קשור לשימוע.

ביחס לטענת "נהג חדש" –

בהתאם לרשומה המוסדית אותה הגיש התובע יחד עם הרשעותיו של המבקש עולה בפרק "התרים והגבלות" כי המבקש מוגדר במשרד הרישוי "נהג חדש".

לא הובאה ע"י ההגנה כל ראייה הסותרת הנחת עבודה זו של קצין המשטרה ולכן לא מצאתי כל פגם בהחלטתו להישען גם על נתון זה כנימוק לפסילה.