אבו חלייל נ' אבו זהרייה ואח'

החלטה

ביום 21.6.12 הוגשה על ידי המבקש בקשה למתן צו זמני במעמד צד אחד בלבד, מבלי שנפתחה תביעה עיקרית.

מעיון בבקשה עמדתי על כך כי מהותו של הצו המבוקש היא צו עשה אשר לא ניתן לתיתו במעמד צד אחד והוריתי למשיבים להגיב על הבקשה עד ליום 25.6.12.

מתוך אישורי מסירה שהוגשו על ידי המבקש עולה כי המשיבים קיבלו את הבקשה וההחלטה ולמרות זאת הם לא מסרו תגובתם עד היום.

בשל כך מבקש המבקש כי ינתן צו עשה על פי הבקשה, בהעדר תגובה של המשיבים.

בקשה זו של המבקש נדונה להדחות למרות העדר התגובה של המשיבים.

הנימוק לכך הוא כי המבקש לא הגיש כתב תביעה ולא פתח הליך עיקרי כמצוות תקנה 363 לתקסד"א.

בקשה למתן צו זמני אינה יכולה לעמוד בפני עצמה והיא תקפה ובעלת זכות קיום רק בהיותה נסמכת על התביעה העיקרית.

משלא הוגשה תביעה עיקרית במועד הקבוע בתקנות ואף לא לאחר מכן – אין מקום להשאיר ולקיים את הבקשה למתן צו זמני ובוודאי שאין מקום להעתר לה.

כך קובע אורי גורן, בסיפרו סוגיות בסדר דין אזרחי (עמוד 530):

"אין מקום ליתן סעד זמני אלא, ובעיקר, ככלי עזר לקיום ההליך העיקרי ולהצלחת מימושו של הסעד העיקרי הוא הסעד הקבוע. לפיכך, כדי לקבל סעד זמני יש צורך להגיש גם תביעה עיקרית. אין מקום ליתן צו-ביניים שאין בו כדי להבטיח את מימושו של ההליך העיקרי. אין מקום ליתן צו זמני (או צו-ביניים אחר) אלא בצמוד לתובענה שהוא בא לשרת. לא יינתן סעד זמני נגד מי שלא הוגשה נגדו תביעה בהליך העיקרי...."

לאור האמור ובהעדר תביעה עיקרית – אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ' תמוז תשע"ב, 10 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: