אבו חאמד ריאד נ' מדינת ישראל - משרד הב י טחון

פסק דין

1.התביעה היא תביעה כספית לתשלום נזקי התובע עקב פעולת צה"ל בעיר קלקיליה אשר גרמה לו לנזקים , בפגיעה ברכושו ובגניבה ממשרדו, משרד עו"ד (להלן – "המשרד").

2.הנתבעת, דוחה את טענות התובע כנגדה ומכחישה קיומה של פעילות צבאית במשרד ואחריות כלשהי שלה לנזק הנטען, המוכחש גם הוא על ידה.

3. המחלוקת היא, בשאלת קיומה של פעילות צבאית של הנתבעת שהגיעה גם למשרדו של התובע ביום 11.3.02 (להלן-"האירוע"), במהלך מבצע "חומת מגן". אם יוכח כי חיילי צה"ל נכנסו למשרד, יהיה מקום להכריע בשאלת קיומו של פטור מאחריות של הנתבעת לנזקי התובע, לאור טענתה בדבר היותה בעיצומה של "פעולה מלחמתית" וכן לבחון את שאלת אחריותה על חייליה.

המסכת העובדתית:

4.התובע, עו"ד במקצועו שמשרדו וכן מקום מגוריו, הם בעיר קלקיליה. לדבריו, ביום 11.3.02 התקיימה פעילות צבאית של הנתבעת בעיר ובמסגרתה, הוטל עוצר על העיר. עקב העוצר, נעדר התובע ממשרדו ביום האירוע, אך נודע לו על כניסת חיילי צה"ל למשרד, מפיו של פקיד של הרשות הפלסטינית (להלן-"הרש"פ").

לגרסתו, דלת הכניסה למשרד נפרצה וכן שתי דלתות פנימיות נוספות נשברו. התחוור לו, כי ריהוט במשרדו ניזוק, כדוגמת ספות וכן נגנבו ממשרדו שני מחשבים ו- 100 תיקי לקוחות, מדפסת לייזר ומכשיר טלפון-פקס. בנוסף לכל אלו, נגנב מהמשרד כסף במזומן וכן ספרות משפטית. התובע הוסיף ואמר כי חלק מהציוד שנגנב ממשרדו, הוחזר לו אף שהיו בו נזקים חסרים וכן חלק מתיקי הלקוחות, הוחזרו לו.

5.התובע העיד מבלי שהובאו עדויות של עדים אחרים מטעמו הואיל ולדבריו, קיים קושי בהזמנת עד המשמש כפקיד ברש"פ. התובע ביקש לתמוך את עדותו בתמלילי קלטות חקירה שבוצעה ע"י הנתבעת, משהוגשה תלונתו כנגד הנתבעת (להלן - "התמלילים").

ב"כ התובע, הודיע ביום 3.7.08 כי אין בדעתו לחקור את החוקר מטעם הנתבעת וכן הוא נמנע מהזמנת נחקרים אחרים, שהתייצבו בפני החוקר במסגרת החקירה, שתועדה, לבירור התלונה.

6.שמעתי את עדותו של התובע על פעולותיו והתנהלותו, לאחר שדווח לו על אירוע הפריצה למשרדו. לא היה בידי התובע לדעת באיזו שעה התרחש האירוע ולא היה בידו תיעוד כלשהו, מהרשות הפלסטינית בדבר חקירתם את האירוע, אם התקיימה חקירה וכן לא הוצג מסמך כלשהו ממסמכי הרש"פ בנוגע לאירוע , למרות שהתובע העיד כי החזרת חלק מהציוד אליו, נעשתה באמצעות הרש"פ.

התובע העיד על פנייתו, מיד עם קרות האירוע, למוקד על מנת שתוגש תלונה באמצעות המוקד לגביו. מאוחר יותר, תיקן התובע את גרסתו באומרו כי פנייתו למוקד היתה כיומיים לאחר האירוע (עמ' 4 שורות 13-16). לדבריו, לאחר תום העוצר באו נציגי הרש"פ כדי לבחון את מצבו של המשרד ואת נזקיו (עמ' 5 שורות 5-6). הוא עצמו, הגיע למשרד כאשר היתה הפוגה למשך שעתיים בעוצר במועד האירוע, ביום 11.3.02 . בהיותו בדרכו "לקנות חפצים לביתו, הוא ראה קהל מביט בבניין בו מצוי משרדו" (עמ' 5 שורות 22-25 ו- 28-30). עקב העוצר בעיר, שלא הוכחש ע"י הנתבעת, לא עלה בידו לראות את חיילי צה"ל במהלך הפעולה שהתבצעה ברחוב או בבנין בו מצוי משרדו, אך הוא ראה חיילים בעיר (עמ' 5 שורה 18). לדברי התובע על שהתרחש לאחר האירוע : "כאשר קרה האירוע לא מותר למישהו שיכנס רק את הרשות הפלסטינית בגלל שנגרם נזק" (עמ' 5 שורה 26).

אם כגרסת התובע, נציגי הרש"פ ביקרו בבניין מיד לאחר האירוע על מנת לבחון את הנזקים ובכלל זה את נזקיו, יש לצפות כי יהיו בידיו מסמכים התומכים בכך. חזקה על התובע, כי היה דואג להשגת המסמכים ולהצגתם, אילו היה בהם כדי לחזק את טענתו בדבר הימצאותם של החיילים שם ובעניין נזקיו. אין גם כל סיבה ניראה לעין, להימנעות מצד הרש"פ ממתן אישור על פעולותיה בטיפול באירוע לאחר התרחשותו ועל יציאת החיילים מהבניין בהגיעה לשם בעת שלגרסת התובע, אין לרש"פ כל אחריות לאירוע, כי אם לנתבעת בלבד. התובע, אף לא טרח להציג עותק של פנייה מטעמו לרש"פ, להזמנת אישורים או מסמכים בנידון ממנה. לא הובאה גם ראיה מצידו להוכחת מאמציו להזמין את פקיד הרש"פ העובד לדבריו בסמוך למשרדו ופרטיו ידועים לו ומכתב סירוב להתייצב להעיד .

7. לא הובא לעדות עד , מתוך קהל הסקרנים שנכח במקום האירוע למרות שהתובע העיד כי בהגיעו למקום, ראה קהל צופה במתרחש. סביר להניח כי היה בידי עוברי אורח, או תושבים המתגוררים בסמוך למשרדו של התובע, להעיד על כניסת חיילי צה"ל לבניין בו מצוי משרדו של התובע ולחילופין, להעיד על פעילות צה"ל במועד האירוע, ברחוב בו מצוי המשרד. למרות עיסוקו של התובע וידיעותיו כעו"ד על חובתו להוכיח את תביעתו, הוא לא דאג להבאת עדים אלו. הלכה פסוקה היא כי צד שנמנע מהבאת עד, שיכל לתמוך בגרסתו, יש בכך כדי לפעול לרעת גרסת הצד שלא הביא את העד ולחזק את גרסת הצד האחר. כמו כן נקבעה הלכה כי 'אי הזמנת עד להעיד יוצרת הנחה, שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה'. ( ראה: ע"א 27/91 קבלו נ' ק. שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח', פ"ד מ"ט (1) 450, 457. ע"א 2275/90 לימה חב' ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מ"ז (2) 605. ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מ"ה (4) 651, 658).

8. בנסיבות אלו, שמעתי רק את עדותו של התובע בדבר כניסתה של הנתבעת למשרדו ואחריותה לאירוע, מבלי שהוא עצמו נכח באירוע גופו, או נכח במקום מיד לאחריו ובטרם עזיבת חיילי הנתבעת, לשיטתו, את המקום. לפיכך, התובע לא הוכיח בעדותו כי חיילי צה"ל או מי מטעם הנתבעת, היו במשרדו או בסמוך אליו, בקרות האירוע.

9.התובע, פנה למוקד להגנת הפרט (להלן-"המוקד") ובאמצעותו, ביקש להביא להחזרת הציוד אליו אשר לדידו נלקח ממשרדו ע"י חיילי צה"ל. הציוד הוחזר בחלקו, מבלי שהיה בידי התובע להוכיח כי החזרתו, נעשתה ע"י הנתבעת. במכתבו של המוקד לנתבעת מיום 27/3/02, תוארה הפלישה לאזור קלקיליה ונטען כי כוחות צה"ל נכנסו למשרדו של התובע. במכתב גם נאמר, כי התובע עדכן את הרש"פ בפרטי המקרה, אך מבלי שהוצגה ראיה בדבר העדכון ועל תשובת הרש"פ לפנייתו. במכתב אף נאמר כי מצבו של המשרד תועד במצלמה של אחד מערוצי הטלוויזיה המקומית. התיעוד לא הוצג ע"י התובע, גם לא לאחר שנישאל בשאלון לגבי התיעוד, והוא אף לא טרח לצלם את נזקיו בעצמו, בהגיעו למשרד או בסמוך לאחר מכן (עמ' 6 שורות 22-31).

10.המכתב מהמוקד, הועבר לנתבעת באמצעות D.C.D והתקבל אצלה ביום 29/5/02 , כפי שעולה מתשובתה מיום 17/9/02 שנישלח ע"י הפרקליטות הצבאית. במכתב התשובה, הוכחש כי היתה כניסה של כוחות צה"ל למשרדו של התובע ונאמר כי ברישומי הצבא בדבר ציוד שהוחרם במסגרת פעילות צה"ל בקלקיליה, לא מופיע הציוד שהתובע טוען לגביו, כי הוצא ממשרדו.

11.התובע, לא הציג מסמך כלשהו בנוגע להחזרת חלק מהציוד, על מנת שניתן יהיה ללמוד ממנו, מידי מי הוא הוחזר ותיאור פרטיו, על מנת לתמוך בכך את טענותיו בעניין הציוד שלא הושב לו, ממנו ניתן ללמוד על טיבו. לכך חשיבות נוספת, לאור עדותו של התובע בשאלת מעורבותה של הרש"פ בתיקון הנזקים. הנתבע, לא הכחיש ואמר שאין לו ידיעה, בשאלת ביצוע תיקונים בדירות אחרות בבניין ע"י הרש"פ. לדבריו, הוא הזדרז לתקן בעצמו כדי לו לפגוע בפעילות משרדו (עמ' 4 שורות 28-29 ועמ' 5 שורות 1-7 ).

12.כלל נקוט הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך, נטל ההוכחה מוטל עליו להוכיח את טענותיו. נטל ההוכחה במשפט האזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות, קרי למעלה מ- 50% (ראה: ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598). סיכומם של דברים, לאחר בחינת הראיות אני קובעת כי התובע, לא עמד בנטל הראייה והשכנוע להוכיח את כניסת חיילי צה"ל למשרדו והחרמה, או גניבה של ציוד או כסף ממשרדו, על ידם או ע"י כוחות הביטחון מטעם הנתבעת.

נזקי התובע:

13.אילו הוכיח התובע את כניסת חיילי הנתבעת למשרדו, היה עליו להוכיח את נזקיו. למרות קביעתי בשאלת האחריות ולמעלה מן הצורך, בחנתי את טענותיו וראיותיו בשאלת ראשי הנזק נשוא התביעה.