אבו ח'דרה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.המערער נפגע ביום 05.02.11 בקרסול רגל ימין ("שבר ללא תזוזה בטאלוס קרסול ימין"), ופגיעתו הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה.

המערער ביקש לקבוע את נכותו בגין פגיעתה הנ"ל, וועדה רפואית בדרג ראשון מיום 04.05.12 קבעה לו 10% נכות יציבה לפי פריט 47(4)(ב) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"), וזאת בתחולה מיום 01.05.12.

המערער הגיש ערר על ההחלטה הנ"ל, וועדה רפואית לעררים מיום 13.11.12 (להלן: "הוועדה") דחתה את הערר, תוך שהותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה.

על קביעה זו נסב הערעור שלפני.

2.להלן תמצית טענות ב"כ המערער –

א.טעתה הוועדה משלא התייחסה לעניין קביעת אחוזי נכות זמנית, תוך התעלמות מהאישורים הרפואיים של הרופא התעסוקתי לעניין תקופת אי הכושר מיום 12.01.12 ועד ליום 01.11.12.

ב.טעתה הוועדה משלא דנה בתקנה 15 לתקנות, תוך שנמנעה מלנמק מדוע אין מקום להפעיל את אותה תקנה, וזאת חרף טענת המערער כי חזר לעבוד באופן חלקי. המערער לא הופנה לוועדת רשות או לבדיקה בעניין מסוגלותו לחזור לעבודתו.

ג.טעתה הוועדה משלא כללה בהרכבה מומחה רפואי בתחום הרפואה התעסוקתית.

ד.התייחסות הוועדה לחוות דעתו של פרופ' רייס לוקה בחסר ולא ניתנה להבין ממנה מדוע לא היה מקום לקבל מסקנותיו.

ה.הוועדה לא ערכה בדיקה קלינית ראויה למערער לעניין טווחי התנועה ולעניין חוסר מסוגלותו לבצע תנועות מהירות סיבוביות תוך השוואה בין שתי הרגליים, ולא ברור מדוע בחרה בסעיף הליקוי שיושם.

3.להלן תמצית טענות ב"כ המשיב –

א.הוועדה שמעה את לונות המערער, ערכה לו בדיקה קלינית מקיפה לפיה לא נמצאה הגבלות בתנועה מלבד הגבלה בכיפוף.

ב.הוועדה התייחסה לחוות דעתו של פרופ' רייס וממצאיה היו שונים משלו.

ג.החלטת הוועדה הייתה סבירה, לא דבקה בה כל טעות משפטית ופריט הליקוי שיושם על ידה תואם את ממצאיה.

ד.לעניין הנכות הזמנית, זו קיבלה התייחסות על ידי הוועדה מדרג ראשון מיום 23.12.11 אשר קבעה תקופות אי הכושר מתום תקופת דמי הפגיעה ועד ליום 30.04.12. מדובר בקביעה חלוטה וכן בשיקול דעת רפואי. גם המומחה מטעם המערער ראה במצבו הרפואי כמצב קבוע. טענות המערער בהקשר זה הינן כלליות ואינן מתייחסות לליקוי הספציפי.

ה.לעניין תקנה 15 לתקנות, הוועדה הייתה מודעת לטיב עיסוקו של המערער וקבעה שאין מניעה לחזרה לעבודה מלאה. מדובר בקביעה שמתחום סמכותה המקצועית של הוועדה.

4.החלטת הוועדה מושא הערעור:

א.עיון בפרוטוקול הוועדה בישיבתה מראה שרשמה מפי המערער את התלונות הבאות -

"המון כאבים בכף רגל ימין, כל הזמן מתנגש בקירות, מתקשה לעמוד עמידה ממושכת, ובעליה וירידה במדרגות שומע "קליקים" בכף הרגל. כל הרגל מתנפחת, הרגל לא אותה רגל שהייתה, לא יכול לבצע תנועות מהירות סיבוביות ולא לדרוך בהליכה מהירה".