אבו ואסל נ' אבו חליל ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי רכב, עקב תאונת דרכים מיום 11.8.12, שאירעה עקב התנגשות בין רכב התובעת מ.ר. 3013964 (להלן: "רכב התובעת"), לבין רכב הנתבע מ.ר. 9142114 (להלן: "רכב הנתבע") , ואשר היה מבוטח ע"י הנתבעת.

העובדות

1.ביום 11.8.12 אירעה התנגשות בין רכב התובעת לבין רכב הנתבע, עת נסעו בכביש (להלן: "הכביש"), שבתוך כפר קרע . (להלן: "התאונה").

2.ביום התאונה היה רכב התובעת נהוג בידי התובעת ואילו רכב הנתבע היה נהוג בידי הנתבע.

3.אין מחלוקת על כך כי רכב התובעת נסע בעליה בכביש, ואילו רכב הנתבע נסע בירידה באותו כביש.

4.אין מחלוקת על כך כי בנתיב נסיעתו של רכב התובעת חנו שני רכבים.

טענות הצדדים

5.הצדדים חלוקים בשאלת החבות. לטענת התובעת, הנתבע הוא זה שאחראי לאירוע התאונה ועל כן, היא מבקשת לחייב אותו, יחד עם הנתבעת, בתשלום בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה. זאת, בין היתר, על פי חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה.

הנתבע לעומתה, טוען כי התובעת היא זאת שאחראית לאירוע התאונה, ולכן הנתבעים מבקשים לדחות את התביעה נגדם.

6.יצוין, כי לדיון, שהתקיים ביום 26.11.13, לא הוזמן השמאי לצורך חקירתו על חוות הדעת, ונקבע בהחלטתי כי במידה וייקבע כי הנתבע אחראי לאירוע התאונה, ייקבע מועד לדיון נוסף לחקירת השמאי מבלי לחייב את מי מהצדדים בהוצאות אותו דיון.

7.התובעת טענה, הן בכתב התביעה והן בתצהירה, כי נסעה בעליה בכביש בכפר קרע, ואילו רכב הנתבע נסע ממול בירידה באותו כביש. בנתיב נסיעתה, חנו שני רכבים. על כן, עצרה מאחורי שני הרכבים על מנת לאפשר לרכב הנתבע לעבור. לטענתה, הנתבע נהג במהירות מופרזת, הופתע מרכבה וניסה לבלום את רכבו. בשל כך, סטה לכיוון ימין ופגע בקיר בצד ימין, ואז רכב הנתבע סטה שוב לעבר רכבה של התובעת ופגע בו בצידו השמאלי האחורי, בכנף שמאלית אחורית.

8.מנגד, טען הנתבע, כי עת נסע עם רכבו בכביש בירידה, רכב התובעת נסע מולו, עקף רכבים חונים, סטה לנתיב נסיעתו, ופגע ברכבו בצד השמאלי קדמי. כתוצאה מהפגיעה, נהדף רכב הנתבע לעבר גדר שנמצאת בצד הימני לנתיב נסיעתו, וכתוצאה מכך נפגע רכבו בצד הימני קדמי. לטענת הנתבע, וכתוצאה מהדף הפגיעה בגדר, רכבו חזר לנתיב הימני של הכביש, ונפגע שנית מרכב התובעת והפעם בצדו שמאלי אחורי.

דיון והכרעה

9.בעדות התובעת, שעליה הנטל, נמצאו סתירות לא מעטות. בסופו של דבר התברר כי הגרסה שתיארה בכתב התביעה, ובסעיף 4 לתצהיר עדות ראשית מטעמה, ואשר לפיה עצרה מאחורי הרכבים שחנו בנתיב נסיעתה לא היתה מדויקת, וזאת בלשון המעטה.

זאת, מאחר שהתברר כי התובעת, כאשר ראתה שבנתיב הנסיעה שלפניה חונים רכבים וחוסמים את נתיב נסיעתה, סטתה וניסתה לעקוף את שני הרכבים האלה תוך כדי כניסה לנתיב הנסיעה של רכב הנתבע (עמ' 2 שו' 9-12, 14-16).

זו, למעשה, הסיבה לכך שהנתבע נבהל והסיט את רכבו באופן שגרם לתאונה.

10.בנסיבות האלה, אין מקום לקבל את טענת התובעת כאילו הנתבע הוא שאחראי לתאונה, שכן זו נגרמה בשל העובדה שהתובעת סטתה לתוך נתיב נסיעת הנתבע, כשניסתה לעקוף את שני הרכבים שחנו לפניה וחסמו את נתיב נסיעתה.

למעשה, התברר כי התאונה אכן ארעה באופן שתואם את הגרסה שמסר הנתבע בסעיף 5 לתצהירו.

די בכך כדי להביא לדחיית התביעה.