אבו ואח' נ' ג.י. ניהול מסעדות בע"מ

פסק דין

מונחת בפני בקשתם של ארבעה מלצרים לשעבר במסעדת "שיפודי ציפורה", אשר נוהלה בידי חברה אשר הוכנסה לפירוק מרצון. במסגרת הבקשה, טוענים המשיבים לקיפוח מתמשך על-ידי המעסיק, כולל התעלמות מוחלטת (כך לשיטתם) מדיני העבודה. עתה, מביעים המבקשים חשש כי עניינם יקופח, אם וכאשר ידונו תביעות החוב שהגישו בידי המפרק שמינו בעלי המניות, אשר אינו אלא בא-כוחה לשעבר של החברה. המבקשים עותרים להעברת הליכי הפירוק לפיקוחו של בית המשפט, או למצער למתן הוראות אשר ימנעו מן המפרק הנוכחי לדון בתביעות החוב שהגישו.

המשיבה, אשר הגישה תגובתה באמצעות המפרק מרצון, מתנגדת בחריפות לבקשה ועותרת לסילוקה על הסף תוך חיוב המבקשים בהוצאות לדוגמא, וזאת הן מטעמי סף (בין היתר, אי התאמה למסגרת בקשה למתן הוראות והעדר סמכות עניינית), והן מטעמים לגופו של עניין.

עיינתי בטענות הצדדים ובעמדת כונס הנכסים הרשמי, וכך אני מחליטה.

ראוי לדון בשאלת מעמדם של המבקשים. לעניין זה, במלוא הכבוד הראוי, דומה כי המפרק המלומד לא דק פורתא, בכל הנוגע לשאלת הליכי פירוק מרצון והיכולת להתערב בהם. אמנם, אין ספק כי פירוק מרצון, מקום בו החברה מצהירה על כושר פרעון, הינו הליך הנשלט מעצם טיבו בידי בעלי המניות; אי לכך, אין כל פסול בכך כי בעלי המניות ממנים אדם קרוב אליהם, או אף את אחד מהם, לתפקיד המפרק. עם זאת, הלכה פסוקה היא כי מפרק כזה אינו אלא, פשוטו כמשמעו, שלוחם של בעלי המניות המפרק בשמם את העסק המשותף, ואין הוא נחשב לבעל תפקיד או "ידו הארוכה" של בית המשפט, על כל המשתמע מכך. על רקע זה, מאפשר הדין לגורמים החשים כי הם מקופחים, או עשויים להפגע מהתנהלות או החלטותיו של מפרק שכזה, לעתור לבית המשפט של פירוק בבקשות אפשריות שונות, לרבות התערבות במעשי המפרק או אף העברת הפירוק לפסים של פירוק בפיקוח בית המשפט.

לא אוכל מסיבות אלו לקבל את פרשנותו המצמצמת עד-מאד של המפרק בכל הנוגע לזכות העמידה. ספק גדול בעיני, אם ראוי לצמצם את הגדרת ה"נושה" הזכאי לעתור לבית המשפט בכל הנוגע לחשש מקיפוח זכויותיו, אך ורק לנושה וודאי שלרשותו פסק-דין חלוט. זאת מדוע?

ראשית: נושים מותנים, או נושים שנשייתם (קל וחומר היקפה) עודו שנוי במחלוקת, נחשבים מניה וביה כנושים הזכאים לעתור לסעדים שונים הקיימים בדיני הפירוק, קל וחומר לעתור למתן הוראות מקום בו הם חוששים כי התנהלות המפרק (או אף הנאמן בהקפאת הליכים) תהפוך את תביעתם לאקדמית בלבד. אי לכך, שלילת מעמדם לבקש התערבות בפירוק מרצון, עשויה ליצור דיסהרמוניה בפרשנות הסעיפים השונים המקנים מעמד לעתור לבית המשפט של פירוק.

שנית: אף לגופם של דברים, קבלת עמדת המפרק עשויה להחטיא רציונל מרכזי, אשר הביא את המחוקק להתקין את ההוראה עליה מסתמכים המבקשים. דווקא מקום בו קיימים תובעים הטוענים לנשיה, בעוד החברה בפירוק מתנגדת ומכחישה את הטענות, קיים חשש גדול בהרבה לניצול לרעה של הליכי פירוק מרצון (בהם שולטים כאמור בעלי המניות, למצער באורח חלקי) בכדי להרע את מצבם של אותם טוענים לנשיה. אין צורך להכביר מילים אודות העובדה, כי דווקא במצבים אלו, החשש גדול בהרבה מאשר במצבים בו עסקינן בנושים שהחברה מכירה בנשייתם, או שקיים לרשותם פסק-דין חלוט. יוצא, כי קבלת עמדת המפרק היתה עשויה לשלול א-פריורית את האפשרות לסעד, ולנעול את שערי בית המשפט דווקא בפני אותם תובעים, העשויים להזדקק יותר מכל להגנתו. עם תוצאה זו לא אוכל להשלים.

יוצא, כי לנושים מותנים או נושים שנשייתם שנויה במחלוקת קיים אף קיים מעמד לפנות לבית משפט של פירוק. מושכלה זו, אף חורצת את גורל טענת הסף האחרת של המפרק, אשר עניינה אי התאמת הבקשה למסגרת בקשה למתן הוראות.אעיר; התערבבו היוצרות אצל המפרק המלומד, בכל הנוגע להתייחסותו לנקודה זו.

ראשית; אין עסקינן, עתה, בבקשה כי אקבע ממצאים אודות החבות עצמה, אלא בבקשה הנסבה על חשש מקיפוח נוכח הפירוק מרצון. לא זו בלבד, כי בקשה כזו כלל אינה יכולה להידון בבית הדין לעבודה, הרי שהיא מצויה בסמכותו היחודית של בית המשפט של פירוק.

שנית; קשה עלי טענתו של המפרק כי הוא עצמו עשוי "להפגע באורח קשה" מבירור מקוצר ויעיל של המחלוקות. אמנם, אין ספק כי המבקשים אינם שבעי נחת מאורח פעילותו, אלא שאין פירושן של הערות וטענות מספר בדבר חשש מניגוד עניינים וטיפול בלתי הולם בעניינם, בכדי להפוך את הבקשה לבקשה להטלת מעין אחריות אישית על בעל התפקיד – עניין שלא התבקש ולא עלה כלל (ואף הוא מצוי, בדרך-כלל, בסמכותו היחודית של בית המשפט של חדלות פרעון). אי לכך, פגיעה במפרק לחוד, ובקשה למתן הוראות בדבר דרכי דיון ופיקוח לחוד – ואין לי אלא להצר על הדרך בה השתרגו עניינים אלו זה לתוך זה, באורח אשר ניסה לחסום מקדמית את דרכם של המבקשים.

משהגענו לכאן, מן הראוי לדון במחלוקת הרלוונטית לבקשה לגופה.אכן, אין ספק כי בית המשפט של פירוק אינו מהווה ערכאת ערעור על בית הדין לעבודה, ואינו מוסמך או יכול ליתן לבית הדין לעבודה הוראות כלשהן, כולל הוראות לגבי דרך בירור של תובענות עובדים לשעבר. עם זאת, יכול בית משפט זה – בלא שיתערב בתובענות עצמן – להגיע לכלל מסקנה כי דרך התנהלות מסוימת מצד החברה בפירוק מרצון ומפרקה (כולל אורח פניותיהם והתנהלותם מול ערכאות אחרות, במקרים מסויימים) עשויים ליצור חשש לקיפוח זכויותיהם של אי-אלו מנושיה. אף במצב דברים זה, לא יתערב בית המשפט של פירוק בהליך המנוהל בבית הדין לעבודה, אולם הוא יכול אף יכול להתערב בפירוק עצמו, ולהעבירו לפיקוח הדוק יותר של בית המשפט; כמו כן, ואף בלא להעתר לסעד הדרסטי יותר של החלפת מפרק, עשוי הוא להחליט כי עניין כזה או אחר, ראוי שידון בפני צד ג' אובייקטיבי יותר. יודגש; בניגוד לעולה מתגובת המפרק, אין פירושה של החלטה כזו הטלת פסול, וודאי שלא אישי, ביושרתו ובמקצועיותו של המפרק שמינו בעלי המניות; לעניין זה, יש להבחין בין מצב שבו הוכחה התנהלות פסולה או בלתי-חוקית מצד מפרק, ממצב דברים נפוץ בהרבה, בו עולה חשש מובנה לניגוד עניינים; במצב הדברים האחרון, עשוי בית המשפט להתייחס להעברת העניין הבעייתי כאל "פתרון מניעתי", אשר עניינו מניעת בעל התפקיד מהתמודדות מול מצב שעשוי להתגלות כבעייתי אף עבור הישר וההגון בבעלי התפקיד.

דברים אלו מקבלים משנה תוקף, מקום בו ממונה בעל תפקיד בפירוק מרצון בידי בעלי המניות, ולא זו בלבד, אלא שעסקינן בבא-כוחם לשעבר. אכן, צודק המפרק בטענתו כי מצב דברים שכזה אינו פסול, ובוודאי שאינו מונע ממנו לשמש כמפרק. אלא מאי? במצב דברים שכזה, עשויה להתגלות בעייתיות מקום בו אותו "מפרק מקורב" נדרש לדון ולהכריע בסכסוך בין שולחיו לבין צד המסוכסך עימם. הבעייתיות מקבלת משנה תוקף, מקום בו משרדו של המפרק עצמו ייצג את החברה באותו סכסוך עצמו, והכחיש בתוקף את טענותיהם של אותם תובעים. הלכה פסוקה היא, במצב דברים שכזה, כי אף מפרק המשמש בתפקידו בהליכי פירוק על-ידי בית המשפט, קרי – משמש "ידו הארוכה" של בית המשפט לכל דבר ועניין, אינו יכול לדון בתביעות חוב שכאלו, וחובה עליו להעביר את הטיפול בהן לבעל תפקיד אחר – בדרך-כלל מנהל מיוחד אובייקטיבי הממונה לצורך זה. כל זאת, אחזור ואדגיש, נעשה כעניין של יום ביומו בהליכי פירוק, בלא שאיש יראה בכך הטלת "אות קין" או חשד בשחיתות-מידות והתנהלות קלוקלת מצד מפרק כלשהו.מושכלות אלו יפות מכח קל וחומר, להליך של פירוק מרצון, מקום בו המפרק אינו נחשב לידו הארוכה של בית המשפט (באשר זה האחרון טרם עורב בהליכים), אלא ממונה מעצם טיבו בידי בעלי המניות. לעניין זה אעיר, כי במלוא הכבוד לכללים ההופכים אף מפרק כזה, דה-יורה, לבעל תפקיד עצמאי שאינו תלוי עוד בשולחיו, הרי שאין בית המשפט יכול לעצום עיניו למושכלות העולות מחיי המציאות, בהם מתגלה לא אחת תמונה מורכבת יותר וחד-משמעית פחות.

זאת ועוד; אם היה ספק בליבי, בכל הנוגע ליכולתו של המפרק להידרש ולשקול באובייקטיביות את עניינם של המבקשים, הרי שהשלילה המוחלטת שגילה כלפיהם במסגרת כתבי טענותיו בבקשה הנוכחית, מחזקת אותי אף יותר בהחלטתי. קשה שלא להתרשם, כי המפרק מתייחס אל המבקשים, באורח נחרץ, כאל יריב, מגלה כלפיהם יחס שלילי ביותר החורג אך ורק משלילה סלקטיבית וזהירה של טענות כאלו ואחרות שהעלו, ואף עותר כי אשית על המבקשים (ארבעה מלצרים לשעבר!) את שכר-טרחתו בתוספת הוצאות לדוגמא. זאת, כאשר דווקא עמדתם היא זו העולה יותר, למצער בחלקה, עם הדין.

סוף דבר: בנסיבות המקרה, אין מנוס מלקבל את הבקשה בחלקה. אכן, אין אני יכולה להתערב בהליכים בבית הדין לעבודה, קל וחומר שלא ליתן לשופטיו הוראות בכל הנוגע לאורח החלטתם ולדרכי הדיון בתיקים המוגשים להם. עם זאת, בית המשפט זה מוסמך אף מוסמך להבהיר, כי בנסיבות המקרה, ובלא תלות כלשהי בהליכים בבית הדין לעבודה, עולה חשש ממשי כי בנסיבות המקרה, מקימים הליכי הפירוק מרצון חשש לקיפוחם של המבקשים – וכל זאת, כאשר מדובר במלצרים לשעבר העשויים לסבול מניה וביה מ"חסרון כוחות משפטי" מול מעבידם ובאי-כוחו, העוסקים כעת בשינוי מבני ובהעברת פעילותם העסקית לחברה אחרת (העברה שכמובן שאין בה פסול לכשעצמה).אכן, אין הדברים מצדיקים את העברת המפרק מתפקידו – זאת, שכן תפקידיו של האחרון הינם רבים, ובוודאי שאינם מתמצים אך ורק בטיפול בעניינם של המבקשים. עם זאת, הרי שבנסיבות המקרה עולה מסקנה חד-משמעית, כי המפרק מצוי בחשש לניגוד עניינים מהותי בכל הנוגע לטיפול בעניינם של המבקשים, ואי לכך, אין זה ראוי כי ידון בתביעתם. היוצא מכל האמור לעיל, כי במידה והמפרק לא ימצא את הדרך לוודא כי תביעות המבקשים ידונו בבית הדין לעבודה עצמו, או על-ידי בעל תפקיד אובייקטיבי וניטראלי שאין כל קשר קודם בינו (ובין משרדו) לבין החברה, הרי שיתכן ולא יהא מנוס, בעתיד, מהעברת הפירוק כולו לפיקוח בית המשפט, וזאת מחשש לקיפוחם של נושים אפשריים.

טוב יעשה המפרק אם יודיע לבית המשפט בתוך 45 יום, קרי, עד ליום 15.10.2010 היכן עומדים הדברים.

אעיר, בשולי הדברים, כי אכן צודק כונס הנכסים הרשמי בטענתו כי לנושים שתביעת חובם נדחתה עומדת זכות ערעור. אלא מאי? בנסיבות המקרה, הרי אף לשיטת המפרק עסקינן בתביעות אשר כוללות רכיב עובדתי משמעותי. במצב דברים שכזה, עשוי להווצר חשש (ולו במובן של מראית פני הצדק) כי מקום בו בעל התפקיד המשמש כמעין ערכאה דיונית יפסוק לרעת המבקשים בעניינים של עובדה, יקשה על ערכאת הערעור להתערב בקביעות שכאלו, ואי לכך עשוי עניינם של המבקשים להפגע מניה וביה, ואין זכות הערעור מהווה ערובה או הגנה מוחלטת בנסיבות שכאלו.

אי לכך, דין הבקשה להתקבל בחלקה.בנסיבות המקרה, ועקב טענות הסף הגורפות שהועלו, תשא החברה בפירוק בהוצאות המבקשים ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. להסרת ספק אבהיר, כי פסק-דיני זה אינו מטיל אחריות אישית כלשהי על המפרק, ואינו מחייבו בתשלום כלשהו באורח אישי.

ניתן היום, כ"ב אלול תש"ע, 1 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: