אבו הלאל נ' ג'ובי

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

1.בפני תביעה כספית שהגיש התובע – קבלן לעבודות מסגרות ובניית רפתות – כנגד הנתבע – בעליה של רפת פרטית במושב מדרך עוז – בגין הפרת הסכם שנחתם ביניהם, לאחר שנטען על ידו כי הנתבע לא שילם לו את כלל הסכומים המגיעים לו בגין העבודות שביצע.

2.כפי העולה מכתב התביעה, ביום 13/6/06 נחתם בין התובע, עומר מחמוד אבו הלאל, ובין הנתבע, יוסף ג'ובי, הסכם לביצוע עבודות מסגרות ובניית רפת במשק הנתבע במושב מדרך עוז (להלן: "ההסכם", צורף כנספח א' לת/2, תצהיר בנו של התובע).

הסכם זה כלל התחייבות לביצוע עבודות שונות, עלותן ודרך ההתחשבנות בין הצדדים.

בנוסף, ומעבר לאמור בהסכם, בוצעו על ידי התובע עבודות נוספות שהוזמנו על ידי הנתבע, שעלותן נקבעה אף היא בין הצדדים (להלן: "העבודות הנוספות").

3.עוד עולה מכתב התביעה כי חלק מהפרוייקט עתיד היה להיות ממומן על ידי משרד החקלאות, ומשכך התחייב הנתבע לשתף פעולה עם התובע לצורך קבלת מענק ממשרד החקלאות (להלן: "המענק"). במסגרת האמור חתם הנתבע על כתב המחאת זכויות לטובת התובע, המופנה למשרד החקלאות (צורף כנספח ב' לת/2).

4.טוען התובע כי ביום 4/12/06, הגיש לנתבע חשבונית לתשלום על סך 350,000 ₪, על חשבון העבודות שביצע עבורו עד לאותו מועד (להלן: "החשבונית", צורפה כנספח ג' לת/2), אלא שהנתבע לא המציא את החשבונית ואת שאר המסמכים הנדרשים לידי משרד החקלאות, ובכך עיכב את שחרור המענק. בכך הפר הנתבע את ההסכם בין הצדדים, ואף גרם לתובע לנזק כספי, שכן כתוצאת האמור נאלץ התובע לקחת הלוואה בסך 200,000 ₪, שדמי הטיפול והריבית ששילם בגינה עומדים על סך של 12,762 ₪ (להלן: "ההלוואה").

5.בנוסף וביום 1/3/07 הוגש לנתבע החשבון הסופי, שהסתכם בסך של 510,907 ₪ (להלן: "החשבון הסופי", צורף כנספח ד' לת/2). טוען התובע כי מאז ועד ליום הגשת התביעה, נותרה לנתבע יתרת חוב בסך של 194,946 ₪, בגין העבודות המתוארות.

6.סכומים אלו (יתרת החוב, וכן הסכום ששולם כתוצאת הקמת ההלוואה) בסך כולל של 207,708 ₪, מבקש התובע להשיב לידיו, בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.

7.מנגד טוען הנתבע כי התובע הוא זה שהפר את ההסכם.

כך למשל לא ביצע את כלל העבודה; לא שימש כמנהל עבודה כפי שהתחייב לעשות; ערך את תעודות המשלוח לפי כמות חומרי גלם אשר אינה תואמת את המצב בשטח ובאופן שאינו מתיישב עם התוכניות; וכי כלל, תעודות המשלוח שצורפו על ידי התובע לחשבון הסופי, לא אושרו ולא נחתמו כנדרש על ידי הנתבע.

8.עוד טוען הנתבע כי העיכוב בקבלת המענק ממשרד החקלאות נבע מעבודתו הלקויה של התובע ומן העובדה כי לא עמד בלוח הזמנים המוסכם, וכי האמור גרם לנתבע נזקים עקיפים, לרבות אי קבלת עגלים חדשים; עיכוב תחילתה של שותפות; ועיכוב בהגדלת מכסת החלב.

9.בנוסף טוען הוא כי "העבודות הנוספות" עליהן מדבר התובע נכללו במסגרת ההסכם המקורי; כי עבודות הבנייה לא הופסקו בשום שלב בשל מעשיו של הנתבע או בשל העדרם של אישורים כאלה או אחרים; וכי החשבונית על סך 350,000 ₪ לא הונפקה בגין עבודות שבוצעו עד למועד הנפקתה, אלא בשל הצורך להעביר חשבונית עד סוף שנת 2006, לשם עמידה בתנאי המענק.

עוד נטען כי כתוצאת התרשלותו של התובע, נאלץ הנתבע להזמין בעלי מקצוע אחרים שישלימו את העבודה, ולשלם להם סכומים נוספים בגין עבודתם. בתוך כך נאלץ לשלם סכומי כסף לא רק לבעלי מקצוע אחרים, אלא גם ישירות לחברת בטון, והכל בסך כולל של 42,415.5 ₪.

10.הנתבע מוסיף וטוען כי ביום 13/12/06 נחתם בינו ובין התובע זיכרון דברים שעניינו תוספת להסכם העבודה (להלן: "זיכרון הדברים", צורף כנספח ג' לתצהיר הנתבע), במסגרתו אישר התובע כי פיגר בביצוע העבודות, וכי ישלימן עד לסוף חודש דצמבר 2006. אלא שהעבודות לא הושלמו עד לזמן הנקוב, ובכל מקרה לא הושלמו במלואן בשום שלב.

11.בתוך כך טוען הוא כי ביום 7/5/07 ובשים לב להסכמה אליה הגיעו בעל פה, שלח לתובע הודעת קיזוז, לפיה יקוזזו משכרו 20,000 ₪ המגיעים לו בגין "הרחבת" העבודה מ-1,800 המ"ר עליהם הוסכם בתחילה, ל-2,100 המ"ר עליהם הוסכם בהמשך (להלן: "הודעת הקיזוז", צורפה כנספח ח' לתצהיר בנו של הנתבע).

12.לבסוף טוען הוא כי החשבון הסופי נערך על דעת התובע עצמו, בעוד שהנתבע כופר בתוכנו ובעצם קיומו, לאחר שזה נגלה לעיניו לראשונה במסגרת התביעה.

נוכח מכלול המתואר מבקש הנתבע לדחות את התביעה, ולחייב התובע בהוצאות ובשכ"ט עו"ד.

הסוגיות שבמחלוקת