אבו דיאב ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע''מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 10.9.11.

1.התובע והנתבע שכנגד (להלן: התובע) היה במועדים הרלבנטיים הבעלים של רכב מסוג טויוטה מ.ר. 7241659.

2.הנתבע מס 1 (להלן: "הנתבע") היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מסוג פורד מ.ר. 1467459 (להלן: "רכב הנתבע"). הנתבעת 2 והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") היא מבטחת רכב הנתבע. יצוין, כי הנתבעת 2 פיצתה את מבוטחה בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בעקבות התאונה ומכאן התביעה שכנגד.

3.מוסכם בין הצדדים כי ביום 10.9.11 אירעה התנגשות בין שני כלי הרכב, במהלכה פגע רכב התובע בדלת הקדמית שמאלית של רכב הנתבע. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת האחריות לתאונה.

4.גרסת התובע היא כי ביום התאונה שעה שנהג ברכבו בכביש חד סטרי, הנתבע אשר חנה בצד ימין של הכביש פתח באופן פתאומי את דלת רכבו, מבלי לבחון את מצב הכביש, ובכך גרם לפגיעה בחלקו הימני קדמי של רכב התובע.

5.גרסת הנתבעים לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לטענתם, הנתבע פתח את דלת רכבו על מנת לצאת מהרכב, וזאת לאחר שוידא כי הכביש פנוי. הנתבע הבחין ברכב התובע ואולם סבר כי יש לו זמן מספיק על מנת לצאת מן הרכב. ככל הנראה, האיץ התובע את מהירות נסיעתו ועל כן בטרם הספיק הנתבע לצאת מרכבו פגע רכב התובע בדלתו של רכב הנתבע.

דיון והכרעה

6.העידו בפני התובע, נוסעת ברכב אשר ישבה לצדו של התובע וכן הנתבע.

התובע העיד כי עובר לפגיעה לא ראה את דלת רכב הנתבע נפתחת. כן העיד התובע, כי נסע במרחק של כמטר מרכבו של הנתבע וכי בעת הפגיעה דלת רכב הנתבע היתה פתוחה לגמרי. חברתו של התובע אשר ישבה לצדו ברכב העידה כי דלת רכבו של הנתבע נפתחה כאשר רכב התובע היה קרוב מאוד לרכב הנתבע.

7.לעומתם, העיד הנתבע, כי לפני שפתח את דלת רכבו הביט במראה העליונה של הרכב ובמראה השמאלית על מנת לבדוק אם הכביש פנוי. הנתבע העיד כי ראה את רכבו של התובע, אך לפי שיקול דעתו רכב התובע היה רחוק מספיק, על מנת לאפשר לו לצאת. לאחר שפתח את דלת הרכב ועוד לפני שהספיק לצאת התרחשה הפגיעה. לטענת הנתבע, ככל הנראה התובע האיץ את מהירות נסיעתו לאחר שהנתבע הסתכל במראה ופתח את הדלת.

8. הן מעדותו של התובע והן מעדותו של הנתבע עולה כי בעת התרחשות התאונה היתה דלת רכבו של הנתבע פתוחה כמעט לגמרי. מכאן שטענת התובע, כי הנתבע פתח את דלת רכבו בפתאומיות, אינה יכולה להתקבל, שכן נחוצות לכל הפחות כמה שניות על מנת שהנתבע ישלים את פעולת פתיחת הדלת. אף אופי הפגיעה ברכבו של התובע מתיישב עם העובדה כי דלת רכבו של הנתבע כבר היתה פתוחה בעת ההתנגשות, שכן מדובר בחיתוך חד בכנף הימני קדמי של רכב התובע.

התובע העיד כי לא ראה את דלת רכבו של הנתבע נפתחת עובר לתאונה, ומכאן שככל הנראה נסע מבלי שהיה ער לנעשה לפניו בכביש, שכן אם היה מבחין כי דלת הנתבע נפתחה יכול היה להאיט את מהירות נסיעתו ובכך למנוע את הפגיעה, או לכל הפחות להקטין את עוצמתה.

9.יחד עם זאת, גם התנהגותו של הנתבע אינה נקייה מאשם. הנתבע אמנם העיד כי הסתכל במראות בטרם פתח את דלת רכבו ולפי שיקול הדעת שהפעיל באותה עת יכול היה לצאת מן הרכב, שכן רכב התובע היה רחוק מספיק . ואולם, שיקול דעת זה של הנתבע מתברר בדיעבד כמוטעה, שכן כל שהספיק הוא לפתוח את דלת רכבו ואין ספק שלא היה מספיק לצאת מרכבו ולסגור את הדלת. ככל הנראה, לא אמד הנתבע נכון את המרחק בו היה מצוי רכב התובע והיה עליו להמתין עד שיחלוף.

10.בנסיבות אלה הגעתי למסקנה כי האחריות לתאונה רובצת על שני הצדדים וכי יש לחלק את האחריות ביניהם באופן שווה, כך שעל כל אחד מן הצדדים רובץ אשם בשיעור של 50% לתאונה.

הוכחת הנזק

11.התובע צירף לכתב תביעתו חוות דעת שמאי ממנה עולה כי הנזק הישיר שנגרם לרכבו הינו בסכום של 8,239 ₪. יחד עם זאת, התובע העיד בפני כי תיקן את רכבו, ומשהתבקש להציג קבלות על התיקון אמר כי אין ברשותו קבלות כאלה. משלא הציג התובע קבלות המעידות על הסכומים ששילם עבור תיקון הרכב, ומשבהחלט יש יסוד סביר להניח כי עלות התיקון היתה נמוכה מגובה הנזקים שנקבע בחוות דעת השמאי, הרי שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את גובה הנזקים שנגרמו לרכבו ועל כן הוא אינו יכול לתבוע פיצוי בגינם. לכל היותר, זכאי התובע לתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 800 ₪, בהתאם לקבלה שצורפה. משקבעתי כי על התובע רובצת אחריות בשיעור של 50% לתאונה, הרי שהוא זכאי לפיצוי בסכום של 400 ₪.

12. בהתאם למסמכים שצורפו לכתב התביעה שכנגד, מסתכמים נזקיה של התובעת 2 בגין התאונה בסכום של 5,541 נכון ליום הגשת התביעה שכנגד. הואיל והתובע אחראי למחצית מסכום נזקים אלה הרי שעל התובע לשלם לנתבעת 2 סך של 2770 ₪.

13.התוצאה הינה אם כן שהתביעה והתביעה שכנגד מתקבלות בחלקן.

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 400 ₪, בתוך 30 יום. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 12.9.11 ועד יום התשלום בפועל.