אבו ג'בל נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה אשר הורה על איסור שימוש ברכב השייך לבקש לאחר שבנו נתפס נוהג בו כשהוא בגילופין.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בבקשה ונספחיה נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

בבקשה בכתב שהוגשה לבית המשפט ואשר אליה צורף תצהיר לא חתום, מעלה המבקש טענה מרכזית ולפיה הוא כבעל הרכב נענש על לא עוול בכפו שכן, לדבריו, בנו נטל את הרכב ללא אישורו, והוא לא ידע כי הוא ינהג בגילופין ובזמן פסילה (סעיף 13 לתצהיר התומך בבקשה).

בחקירת המבקש על האמור בבקשה הסתבר, כי למרות טענתו של המבקש כי בנו עשה ברכב שימוש ללא רשותו לא הוגשה על ידו כל תלונה למשטרה בענין זה. המבקש נימק זאת בכך שמדובר בבנו. טענה כזאת על אף היותה שובת לב, אין בידי לקבלה.

המבקש אישר כאמור כי בנו עושה שימוש תדיר ברכב, ולא ניזקק לרשותו מכאן שיש זיקה ברורה והדוקה בין מי שביצע את העבירה החמורה מסכנת החיים של נהיגה בגילופין, לבין מי שעשה שימוש ברכב כאילו היה שלו. עוד יוער לעניין זה, כי בנו-נהג הרכב, נשלח על ידו לשימוע בפני הקצין הפוסל, ללמדך על "מנהג בעלים" שעושה הבן ברכב באישור אביו-המבקש.

זאת ועוד, בעת שהקטל משתולל בכבישים ונהגים פורעי חוק, כדוגמת בנו של המבקש כאן, נוהגים בשכרות, ואף מסתבר בפסילה, ומידי יום ביומו משלם על כך הציבור מחיר דמים יקר, אין לשעות לטענות מהסוג המועלות בבקשה שבפני. אדגיש, כי המחוקק היה ער לפגיעה הקניינית בצדדי ג', היינו בעלי הרכב, ולא ראה לקבוע סייגים מעבר לאלה הקבועים כיום בהוראת סעיף 57ב לפקודת התעבורה וזאת, מתוך מגמה להדביר את נגע תאונות הדרכים הפושה בקרבנו ללא רחם.

הפרחת טענה בדבר שימוש שלא ברשות שנעשה ברכב, מבלי לגבותה במעשים של ממש, כגון, הגשת תלונה במשטרה, לא עומדת בתנאי סעיף 57ב (ב) (1) לפקודת התעבורה. שאם לא כן, לשיטה זו, כל מי שיטען, בהבל פיו בלבד, כי נעשה שימוש ברכב ללא רשותו, יחסה תחת ההגנה הקבועה בהוראת החוק, ולא היא.

מעבר לכך, קונקרטית לעובדות המקרה שבפני, ברור לחלוטין כי אם המבקש העניק רשות שימוש ברכב לבנו ללא צורך במתן רשות בכל פעם, והמבקש אף שלח אותו לשימוע ולא טרח להופיע בעצמו ולהעלות טענה זו בפני הקצין הפוסל, אין לטענה בדבר שימוש שלא ברשות כל אחיזה של ממש. העובדה שהמבקש הצהיר בתצהיר שהגיש לבית המשפט שלא ידע שבנו פסול מנהיגה כטענתו בסעיף 13 לתצהירו, מחזקת שבעתיים את חוסר אחריותו.

סיכומו של דבר, כאשר המבקש העניק לבנו רשות שימוש ברכב היה עליו לדעת כי הוא נוטל בכך סיכון שאם בנו יעבור עבירה תעבורתית המצדיקה את השבתת הרכב, הרכב יושבת כדי לא להעמיד את הציבור בסיכון מפני מי שנוהג כשהוא שיכור. לא מתקבל על הדעת, כי בנסיבות דנן, יפרוק מעליו המבקש את האחריות האמורה, תוך תליית הדברים בהבל פיו ובנסיבותיו האישיות. הציבור לא אמור לשלם את המחיר לחוסר אחריות שכזה.

הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים ותחזיר את חומר החקירה למשיבה.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"א, 07 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

הוקלד ע"י כב' השופט שלמה בנג'ו