אבו בלאל נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה ביום 5.6.11 לאחר שיוחסה לו נהיגה במהירות של 143 קמ"ש במקום מהירות של 90 קמ"ש המותרת במקום.

המבקש טען כי לא עבר מהירות מותרת של 90 קמ"ש, כי לא היה בודד על הכביש, כי לא רכבו היה זה אשר נמדד וכן טען כי הוא זקוק לרשיונו כנהג משאית אשר עובד באיזור אילת.

ב"כ המדינה טען כי יש ראיות לכאורה נגד המבקש וכי ביחס למסוכנותו טען כי למבקש עבר תעבורתי מכביד, מהירותו גבוהה ומסוכנת .חומר הראיות ועברו התעבורתי של המבקש הוגש לעיוני.

דיון -

עת נדרש בית המשפט לתת החלטה בבקשה מסוג זה, נמצאת שאלת מסוכנות המבקש בלב מערך השיקולים אותם ישקול בית המשפט.

כשלב ראשון יבחנו הראיות שבתיק לצורך הבדיקה – האם קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש ביחס לעבירה המיוחסת לו.

במידה ויתברר כי קיימות ראיות לכאורה, תבחן שאלת המסוכנות לאור חומרת העבירה המיוחסת, נסיבות ביצועה (לכאורה), ותק נהיגת המבקש, עברו התעבורתי ולעיתים נדירות ישקלו גם נסיבות אישיות מיוחדות של המבקש.

בשפ 96 / 5928 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) 96 (1) 263], עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון:

"תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיס. במקרה דנן, אין בכוח הפגיעה שנפגעת נוחיותו של העורר - המרבה לנוע במסגרת עבודתו כנותן שירות למחשבים - כדי להוות נסיבה מיוחדת במשמעות האמורה"

בית המשפט אינו אמור בשלב זה של ההליכים להיכנס ולבדוק את איכות הראיות עצמן.די אם יתרשם כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת כדי שיעבור לבחינת שאלת המסוכנות לצורך ההכרעה בבקשה.

בבשפ 02 / 8450 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל 02 (5) 55, עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון -"נסיונו של העורר להביא את בית המשפט לבחינה פרטנית של חומר הראיות, ובכלל זה עריכת השוואה בין נתוני דוחות המשטרה ונסיון להסיק מהם על מהירות הנסיעה אינו מתאים לשלב זה של ההליך. ברי, כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה. "

מעיון בראיות שהוגשו לעיוני ניכר כי קיימות יותר מראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת ע"י המבקש.

המדובר על פניו במדידה עם מכשיר ממל"ז אשר נבדק בתחילת המשמרת ובסיומה ונמצא תקין.

השוטר ציין את כל הפרמטרים הנדרשים למדידת הרכב, ומאחר והמדובר בלזירת ליזר, אין כל חשיבות לטענת המבקש כי רכבו לא היה בודד בכביש.

מדידת יום בליזר אינה מחייבת מדידת רכב בודד אלא קו ישר ונקי מהפרעות בין המכשיר המודד לרכב המטרה.

בנסיבות אלו ציין השוטר כי כך אכן היה המצב בזמן הלזירה.אם לא די בכך, המבקש עצמו הודה או תרץ את נהיגתו בכך שמיהר לבקר את בנו בבית החולים.

המבקש טען טענה זו גם בפני השוטר וגם בפני הקצין בשימוע.

בשום שלב לא טען המבקש כי לא נסע במהירות המיוחסת לו.אני קובע כי המדינה הציגה ראיות לכאורה נגד המבקש במידה הנדרשת.

אשר על כן, תבחן להלן שאלת המסוכנות.המבקש שבפני בעל רשיון נהיגה משנת 2003 וצבר לחובתו 30 (!) הרשעות קודמות.