אבו אלהיגא ואח' נ' קירזנר ואח'

פסק דין

לפניי תובענה בכל הנוגע לתאונה שהתרחשה ביום 11.7.12 (להלן: "התאונה").

רקע כללי -

אין מחלוקת כי ביום התאונה נהג אדם פלוני ברכב של התובעת, הגב' היבא אבו אלהיג'א (להלן: "התובעת") בירידות שברח' אוסקר שינדלר, המחבר בין שכונת סביוני דניה לבין נשר.

באחד מהעיקולים נמצא כתם שמן על הכביש.

הרכב של התובעת החליק, פגע עם החלק הקדמי בגדר ההפרדה ונעצר כאשר הרכב נמצא לרוחב הנתיב. רכב שני שהיה מעורב בתאונה, הינו רכבו של מר טאהא מחמוד (להלן: "מחמוד") אשר החליק אף הוא ונעצר במקביל לרכב התובעת. לאחר מכן הגיע לאזור הרכב ששייך לנתבע מס' 1 ובו נהגה הנתבעת מס' 2, הגב' סיון קירזנר (להלן: "סיון"). סיון אף היא איבדה את השליטה על הרכב בשל כתם השמן, ניסתה לשבור ימינה ופגעה בחלק האחורי של הרכב של מחמוד ובחלק האחורי של הרכב של התובעת. אין חולק כי לרכב של התובעת נגרמו נזקים עקב הפגיעה המתוארת.

בשלב הראשון הוגשה התובענה מטעם התובעת כנגד סיון, אביה – בעל הרכב והנתבעת 3 אשר ביטחה את הרכב של סיון (להלן ביחד: "הנתבעים"). הנתבעים שלחו הודעת צד ג' כלפי העיריה, בשל שלשיטתם העיריה אחראית להתרחשות התאונה כיון שלא טיפלה במועד וכראוי בכתם השמן.

לאחר מכן, ביקשה התובעת לצרף את העיריה כנתבעת נוספת והצירוף אושר.

מסכת הראיות –

לפני העידו מר עומר סהלי (שהיה ברכב התובעת בעת האירוע כנוסע, להלן: "סהלי"); סיון; מחמוד ומר אהרון כהן – אחראי מחלקת דרכים בעיריה, להלן: "כהן", לגבי תצהירו נ/1).

דיון והכרעה –

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.

האחריות הנטענת של הנתבעים 1-3:

טענת התובעת היא שיש להשית את החובה לפצות אותה בגין נזקיה על הנתבעים בשל שנהיגתה של סיון היתה רשלנית, וברשלנותה גרמה לפגיעה ולנזקים הנטענים. אלא שמחקירתה של סיון עולה שהיא פעלה כנהגת סבירה, היא נסעה במהירות סבירה (ואף נמוכה מהמהירות המקסימאלית המותרת), כי היא מצאה עצמה מאבדת שליטה בגין כתם השמן, ניסתה לבלום אך הבלמים לא הגיבו כצפוי, ניסתה "לשבור" ימינה על מנת להיעצר בגדר ההפרדה – וכך אכן היה. סיון נשאלה בחקירתה שאלות רבות לגבי התנהלותה, תגובותיה, יכולתה לצפות מראש את התאונה - ומהתשובות עולה חד משמעית שלא ניתן לומר שהיא פעלה מתחת לסטנדרט ההתנהלות הסביר ולא הוכחה כל רשלנות בנוגע לנהיגתה ביום האירוע. לכן, לא הוכחה עילת התביעה כנגדה וכנגזר מכך, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 1-3.

האחריות הנטענת של הנתבעת 4, העיריה:

הטענה של התביעה הינה שיש לייחס לעיריה אחריות לגבי אי טיפול ראוי בכתם השמן. אין כל טענה לפיה העיריה אחראית להימצאו של כתם השמן ולא נדע לעולם ממה נגרם הכתם. הטענה הינה שהיה על העיריה לפעול במהירות רבה יותר או באמצעים נוספים על אלה שננקטו, על מנת למנוע את התאונה וכי במידה והעיריה היתה פועלת כאמור, הנזק היה נמנע. לא שוכנעתי שהוכחה רשלנות מצד העיריה במקרה זה.

ראשית, יש לראות שמהמסמכים עולה שההודעה לגבי כתם השמן נמסרה למוקד העירוני (106) בשעה 14:57 וכי צוות מטעם העיריה הגיע לזירה בשעה 15:25, כלומר, לאחר 28 דקות. את הממצאים לגבי השעה של הדיווח והשעה של ההגעה אני קובעת על בסיס שני המסמכים שהציג לעיוני כהן מטעם העיריה. המסמך הראשון הינו פלט מחשב בו רשום מתי התקבלה ההודעה ומתי "נפתחה" הקריאה (ומצוין כי פלוני בשם עאדל הוא שדיווח על האירוע). ממסמך זה אני למדה שהקריאה התקבלה בשעה 14:57. המסמך השני הינו טבלה שערך בכתב יד העובד מטעם העיריה אשר נשלח לשטח על מנת לטפל במפגע (ולשפוך חול על כתם השמן) ובה מצוין שהגיע לזירה בשעה 15:25. אמנם המדובר בשני מסמכים אשר לא הוצגו באמצעות עורכם, אך לא מצאתי שיש כל סיבה להניח שהנתונים אינם מדויקים וחשוב מכך - שלושת העדים שהעידו לגבי מועד התרחשות האירועים לא סתרו את האמור במסמכים. יש לראות שכל שלושת העדים שהיו מעורבים בתאונה נשאלו אם הם היו אלו אשר התקשרו לעיריה להודיע על האירוע, אך שלושתם הסבירו שאף אחד מהם לא היה זה שהתקשר והם לא יודעים מי הוא אותו אדם בשם עדאל אשר התקשר.

בנוסף, שלושתם נשאלו באיזו שעה בדיוק התרחשה התאונה וביאזו שעה בדיוק הגיע הרכב של העיריה לטפל במחדל – אך הם לא הצליחו לנקוב בשעה מדויקת. העדים אשר כן סיפרו מתי הגיע הרכב, הסבירו שזה היה בערך בשעה 15:30 ולכן הנתון שעולה מהמסמך של העיריה, לפיו הרכב הגיע בשעה 15:25 מסתבר והגיוני.

עוד יש לציין כי הוצג לעיוני מסמך שרשמה שוטרת ממשטרת ישראל אשר הגיעה לזירה, ולפי דוח הפעולה שלה היא הגיעה בשעה 15:35 וכאשר הגיעה, רכב של העיריה כבר היה במקום והחל לפזר חול לאורך הכביש (אם כי בדוח מצוין שהמדובר ברכב של עירית נשר ולא עירית חיפה, אך אני סבורה שהמדובר בטעות, שכן, הוכח מעבר לרף ההוכחה הדרוש שרכב של עירית חיפה הגיע לזירה והמחלוקת היחידה הינה לגבי השעה שבה הוא הגיע).

לכן, ממצא עובדתי ראשון שאני קובעת הינו שההודעה הראשונה הגיעה למוקד בשעה 14:57 ורכב של העיריה הגיע לשטח לאחר 28 דקות. המסקנה הנגזרת מכך לשיטתי הינה שלא ניתן לקבוע שהמדובר ברשלנות, כיוון שלשיטתי סדר גודל של 30 דקות הינו סביר בנסיבות.