אבו אל היג'א נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקש עתר להארכת מועד בגין שני דוחות תנועה משנת 2003(!), האחד מיום 8.6.03 והשני מיום 17.7.03.

המבקש טען כי לא ידע על דוחות אלה עד לקבלת הודעת משרד הרישוי בדבר פסילת רשיונו עקב צבירת ניקוד לפי שיטת הניקוד, וצרף תצהיר כי אשתו היא שנהגה ברכבו במועד הרלוונטי לעבירות, וכי דוחות אלה לא שולמו על ידו או על ידי אשתו.

המשיבה התנגדה לבקשה, בעיקר עקב חלוף הזמן הרב מאז תאריך העבירות ועד הגשתה וסבירה כי החומר הרלוונטי בוער זה מכבר, לפיכך היא אינה יכולה להתייחס לגופו של עניין.

בהתאם להחלטתי התקבל מידע ממשרד הרישוי ומהמרכז לגביית קנסות הסותר את טענות המבקש, ומצדיק דחיית הבקשות תוך חיוב המבקש בהוצאותיהן.

מהמרכז לגביית קנסות נמסר כי הדוחות הנ"ל הועברו לטיפול המרכז בשנת 2004, אולם עוד בטרם נערכה פעולה לגבייתם פנה המבקש למרכז בבקשה להסדר חובות, ביקש פריסת הקנסות לתשלומים ושילם את הקנסות ביום 14.8.05, עובדה שלא הוזכרה כלל בבקשה, שם נטען כי המבקש לא ידע כלל על הדוחות ולא שילמם עד היום.

כידוע, משמעות תשלום הקנסות היא כי המבקש הודה בעבירה שבדוח, הורשע על פי הודאתו, נידון לעונש של קנס, ובעצם התשלום אף קיים את פסק הדין. מכאן שמדובר בפסק דין חלוט שאין לבית המשפט סמכות לבטלו - ראו לעניין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל; רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל; רע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל ורע"פ 9540/08 עופר מוסברג נגד מדינת ישראל.

הארכת מועד לאחר תשלום אפשרית רק במקרה מיוחד בו לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת על ההליך נגדו, ומובן כי נסיבות נדירות אלה לא מתקיימות מקום שהוא עצמו פנה למרכז הגבייה בבקשה לפריסת החוב לתשלומים, וחזקה כי בטרם עשה זאת בירר מהות החוב.

זאת ועוד, מתברר כי בטרם פסילת רשיונו בידי רשות הרישוי, נדרש המבקש לעבור קורסים שונים בנהיגה נכונה עקב צבירת ניקוד ומכתבים רשומים בעניין זה נשלחו אליו בידי משרד הרישוי ביום 25.5.04 וביום 8.7.07. בשני המכתבים מפורטים כל הדוחות בגינם נרשמו נקודות לחובות המבקש, כך שגם אם לא קיבל את הדוחות במועד הרלוונטי – עובדה שלא ניתן לבררה כיום לאור הזמן הרב שחלף – צריך היה לדעת על הדוחות ממכתבים אלה.

לאור האמור לעיל המסקנה המתחייבת היא כי המבקש הגיש בקשות סרק, הסתיר מידע רלוונטי ולא בחל בהעלאת טענות שווא, בתקווה כי לאור חלוף הזמן לא ניתן יהיה לבדוק טענותיו, והכל מתוך רצון להביא לביטול החלטת משרד הרישוי בדבר פסילת רשיונו.

בנסיבות אלה אני דוחה את הבקשות ומחייב את המבקש בהוצאותיהן בסכום סמלי בלבד בסך 750 ₪, אשר ישולמו בתוך 60 יום.

ניתנה היום, ט' אב תשע"ב, 28 יולי 2012.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: