אבו אל היג'א נ' אבו אל היג'א

פסק - דין

בפניי תובענה לסעד כספי (על סך 40,000 ₪), וכן סעד של צו הריסה בגין בניה בלתי חוקית, אשר עפ"י הנטען, ביצע הנתבע בצמוד לגדר האבן המפרידה בין מגרשי בעלי הדין ואף בגדר (בגבול עצמו), וזאת בניגוד להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים, אשר ניתן לו תוקף של פס"ד, במסגרת תיק קודם שהתנהל בין הצדדים (מס' 12269-07-08, להלן: "הסכם הפשרה").

הרקע בתמצית:

סכסוך בעלי הדין שבפניי נוגע לחלקת אדמה בגודל כ- 3 דונם הידועה כחלקה 46 בגוש 18585 מאדמות טמרה, אשר חולקה, בהתאם להסכם לפירוק שיתוף במקרקעין מיום 24.9.02, (צורף כנספח ב' לכתב התביעה), בין בעליה המשותפים: יורשי המנוח עלי מחמד אבו אלהג'א, ובכללם הנתבע, מוסטפא מוחמד יוסף אבו אלהיג'א (דודם של בעלי הדין), ו- חוסין מוחמד יוסף אלהיג'א (אביו המנוח של התובע כאן, להלן:"ההסכם לפירוק שיתוף"). בעקבות החלוקה נוצרו 3 מגרשים אשר מוחזקים באופן הבא: מגרש 46/1/1 מוחזק ע"י מוסטפא אבו אלהיג'א ו/או בניו. מגרש 46/2/1 מוחזק ע"י הנתבע, ואילו מגרש 46/3/1 מוחזק ע"י התובע; ביום 28.7.2008 הגישו התובע (כאן) ואביו המנוח ז"ל תביעה לפיצויים ולמתן צו הריסה נגד הנתבע (כאן) בגין בניה בלתי חוקית שבוצעה, עפ"י הנטען, על ידו, בניגוד לצו הפסקה מנהלי, ובניגוד להסכם לפירוק שיתוף במקרקעין כאמור; ביום 8.12.09 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים במסגרת תיק 12269-07-08 (צורף כנספח ד/6 לכתב התביעה); כן הוגשה תביעה נוספת נגד הנתבע ע"י התובע (כאן) ותובעת נוספת (ת.א 9690-09-10). במסגרת הדיון הראשון בביהמ"ש בבקשה לסעד זמני, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שניתן לו תוקף של פס"ד, לפיו הנתבע יהרוס מדף בטון אשר בולט לעבר בית התובעת (שם), יאטום את הדלת המשקיפה לכיוון המדרגות ויהפכה לחלון, יחזיר את המצב לקדמותו של מעקה מרפסת המדרגות, לא יעשה שימוש במדרגות ו/או לא להפריע לתובע כאן וכן לא ישוב ויבצע את אותה בניה; חרף שני פסקי הדין הקודמים כאמור, ועל אף היות בעלי הדין בני אותה משפחה (בני דודים) לא השכילו הצדדים ליישב סופית את המחלוקות ביניהם, ועל כן הוגשה התביעה שבפניי.

תמצית טענות התובע:

חלקו של התובע בצידו המערבי של מגרש 46/3/1 גובל ומשקיף לחלקו של הנתבע בצידו המזרחי של מגרש 46/2/1; עפ"י הסכם הפשרה, הוסכם כי "הבניה הקיימת" תישאר כמות שהיא (סעיף 1) במגבלות שונות לפיהן נאסר על הנתבע לפתוח פתחים לכיוון חלקתו של התובע ו/או להכשיר בניה (סעיפים 3- 4). במקביל, התחייב הנתבע להימנע מבניה נוספת כלשהי ולו הזעירה ביותר (סעיף 2). עוד נקבע בסעיף 9 כי היה והנתבע יפר את הסכם הפשרה הוא יחויב בתשלום פיצויים מוסכמים בסך 20,000 ₪ ללא הוכחת נזק, וכן יהיה עליו להרוס את כל הבניה הבלתי חוקית שביצע. בסעיפים 4-5 להסכם הפשרה, דובר על מרפסת צרה לא חוקית שבנה הנתבע בין בית המדרגות (שגם הוא נבנה ללא היתר בניה) לבין קיר הבית הקיים, לגביה התחייב הנתבע לאטום באופן הרמטי ובלי פתחים לכיוון ביתו של התובע. בנוסף ניתנה לתובע אפשרות להגביה את דופן המרפסת עד לגובה בית המדרגות, אך שוב בכפוף לחובתו לאטום את המרפסת מכל הצדדים. עוד נקבע בסעיף 5 כי נאסר על הנתבע או מי מטעמו לעשות שימוש כלשהו בגג אותה מרפסת לאחר שזו תיאטם; לטענת התובע, הנתבע הפר את הסכם הפשרה וביצע בניה בלתי חוקית אשר בגינה הוגשה, בין היתר, התביעה בת.א 9690-09-10 כאמור לעיל; בנוסף, נטען כי הנתבע החל בסמוך למועד הגשת התביעה דנן, לבנות שוב בניגוד להסכם הפשרה בכך שהחל לבנות מחדש על גג אותה מרפסת צרה, שכאמור הוגבהה ונאטמה עפ"י הסכם הפשרה. הנתבע ממשיך ובונה על דעת עצמו, בלי לקבל היתר בניה כדין. מזלזל בצדדים, בהוראות החוק ובפסיקות בתי המשפט כאמור; מעבר לכך, פעולות הבניה כאמור מהוות "מטרד ליחיד" ו/או עוולת "הפרת חובה חקוקה".

התובע הגיש חוות דעת הנדסית של המהנדס אורי פישר מיום 28.5.12 לפיה, הגדר המפרידה בין המגרשים, שגובהה משתנה עד 1.40 מ', בוצעה ללא יסוד מתאים עם רגל בטון מזוין או כלונסאות יסוד, כך שחוזקה עומד בספק רב; בניית השכן (הנתבע) היא בקרבה אל הגדר, במרחק של פחות משלושה מטרים הדרושים בחוק (קו בניין); יתרה מזו, בחלק הצפוני של הגדר, בית המדרגות בנוי ונשען על הגדר, ולאור חולשת הגדר כאמור, וסדקים רבים הנראים בגדר, מדובר במצב בלתי בטיחותי ומסוכן. הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית מטעמו.

לאור האמור, עותר התובע לסעדים הבאים:

5.1 לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים מוסכמים בסך 20,000 ₪.

5.2 לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים עונשיים בסך 20,000 ₪.

5.3 ליתן צו הריסה לפיו יחויב הנתבע להרוס את כל הבניה שביצע במסגרת תביעה זו (הכוונה היא לבניה מעל המרפסת הצרה, התמונות בנספח ו').

5.4 ליתן צו הריסה לפיו יחויב הנתבע בהריסת כל מה שנבנה ללא היתר בניה במסגרת התיק הקודם, לרבות בית המדרגות בן ה- 3 קומות המופיע בנספח ד/5, ולרבות המרפסת הצרה בכללותה .

תמצית טענות הנתבע:

הנתבע מודה כי הוסכם על בניית קיר חדש (גדר הגבול) במקום הקיר הישן, ולפי הסכמה זו, אכן נבנתה גדר חדשה בגובה כמטר בין המגרשים, לפני מספר שנים; הנתבע מכחיש כי הייתה הפרה כלשהי מצידו של הסכם הפשרה וטוען כי השינוי הנטען ב"מצב הבניה הקיים", הינו מצב שהיה קיים עוד לפני שנת 2000, היינו המרחק בין ביתו של הנתבע במגרש 46/2/1 לבין גדר הגבול הוא אפס; הנתבע מודה כי ביצע בניה לאחרונה אך טוען כי הבניה שבוצעה על ידו נעשתה בהתאם ובכפוף לאמור בסעיף 4 להסכם הפשרה.

אציין כי הייתה הסכמה דיונית בין הצדדים להכרעת התיק ללא שמיעת ראיות. יחד עם זאת, לא נחה דעתי להכריע במחלוקת ללא שמיעה ממצה של ראיות הצדדים כאשר קדם לכך מספר ניסיונות להביא את הצדדים לפתרון מוסכם של המחלוקת. ראיות הצדדים נשמעו עד תום. בעלי הדין העידו מבלי שזימנו עדים נוספים כלשהם. הוגשו סיכומים והתיק הובא בפני לצורך הכרעה.

הסוגיות הטעונות הכרעה:

השאלה המרכזית אשר עומדת להכרעה הנה, האם הנתבע הפר את הסכם הפשרה? אם כן, מה הם הסעדים להם זכאי התובע עקב כך?

עיון בהסכם הפשרה מלמד כי הוסכם בין הצדדים על עיקרי הדברים הבאים, ככל שהינם רלבנטיים לעניינו:

הקפאת "הבניה הקיימת" ואיסור על הוספת כל בניה ולו הזעירה ביותר (סעפים 1-2), באותה "בניה קיימת", וכל עוד היא לא מרוחקת 2 מ"ר (צ.ל 2 מ' ג'.נ) מחלקת התובע, לא יפתחו כל פתחים לכיוון חלקתו של התובע ולא יבוצעו עבודות הכשרה לבניה זו לרבות עבודות טיח ו/או אינסטלציה ו/או עבודות ביוב או מים ו/או הנחת כבלי טלפון ו/או חשמל, בכפוף לאמור בסעיף 6 להסכם הפשרה (סעיף 3); המרפסת הצרה שנבנתה בין ביתו של הנתבע לבין הקיר של בית המדרגות שנבנה בגבול הגדר תיסגר באופן הרמטי ובלי פתחים בכלל לכיוון חלקתו של התובע. הנתבע יהא רשאי להגביה את דופן המרפסת עד גובה בית המדרגות הקיים אך כאמור יהיה עליו לאטום את המרפסת מלמעלה באופן הרמטי (סעיף 4); אסור לנתבע או מי מטעמו לעשות שימוש כלשהו בגג בית המדרגות שבנה בגבול, וכן בגג המרפסת לאחר שזו תיאטם לרבות ישיבה או בילוי על הגגות הנ"ל (סעיף 5), חרף האמור בסעיף 3 לעיל, הנתבע יהיה רשאי לבצע עבודות טיח בסיסיות בלבד לבית המדרגות אשר בנה בגבול (סעיף 6 סיפא).