אבהר חן נ' חצור ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 4.2.13 בפתח תקווה.

2. לטענת התובעת נהגה ברכבה באיטיות וחיפשה חניה בחניון עיריית פתח תקווה. התובעת הבחינה שרכב הנתבעת שהיה לפניה נעצר ועל כן עצרה גם את רכבה. בעוד התובעת עומדת בעצירה מוחלטת, רכב הנתבעות החל בנסיעה לאחור, ככל הנראה על מנת לפנות מקום לרכב אחר שביקש לצאת מהחניה, ורכב הנתבעות פגע עם חלקו האחורי בחזית רכב התובעת.

3. הנתבעות טענו בכתב ההגנה כי במועד התאונה רכב הנתבעת נסע בתוך חניון עיריית פתח תקווה. נהג צד ג' סימן לנתבעת 1 שהוא יוצא ממקום חניה ועל כן הנתבעת 1 עצרה את רכבה עצירה מוחלטת ואותתה שמאלה, אז הרגישה פגיעה מאחור, מרכב התובעת אשר לא שמר מרחק ופגע ברכבה. הנתבעות מכחישות את הגרסה לפיה רכב הנתבעות נסע לאחור.

4. התובעת חזרה בפני על גרסתה לפיה נסע בחניון העמוס באיטיות. בשלב מסוים רכב הנתבעות שנסע לפניה נעצר והתובעת נעצרה גם היא. לפתע הבחינה שהנתבעת 1 מתכוונת לבצע נסיעה לאחור על מנת להכנס לחניה והבחינה שהיא מתבוננת במראה. התובעת טענה כי נרגעה כאשר הבחינה שהנתבעת 1 מתבוננת במראה והניחה כי הנתבעת 1 הבחינה ברכבה המצוי מאחורי רכב הנתבעת 1. התובעת הודתה כי לא עשתה דבר לא צפרה ולא נסעה לאחור. התובעת טענה כי לא היה באפשרותה לנסוע לאחור מאחר ורכב אחר היה מצוי מאחוריה בחניון. לאחר כחצי דקה, החלה הנתבעת 1 לנסוע לאחור ופגעה ברכבה. התובעת טענה בהמשך עדותה שכנראה רכב ביקש לצאת מחניה והנתבעת 1 נסעה לאחור על מנת לפנות לו את הדרך, אך מדובר בהשערה מאחר והדבר לא היה בשדה ראייתה.

אמה של התובעת העידה אף היא כי ישבה במושב האחורי עם הילדה ורכב הנתבעת נעצר אז התובעת עצרה את רכבה אחריה והם דיברו במשך כחמש דקות והמתינו שהדרך תתפנה, כשלפתע שמעה חבטה והבחינה שרכב הנתבעת נסע לאחור ופגע ברכב התובעת. בעדותה הודתה כי לא הסתכלה לכביש בטרם קרות התאונה וכי למעשה הרימה את מבטה רק כאשר ארעה הפגיעה. האם העידה כי רכב צד ג' שביקש לצאת ממקום החניה היה מספר מטרים לפני רכב הנתבעת.

5. הנתבעת 1 גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי נסעה בחניה באיטיות ולפתע סימן לה אדם מרחוק שהוא מפנה מקום חניה. הנתבעת נעצרה אותתה, ומיד עם ביצוע העצירה חשה בחבטה מאחור. הנתבעת 1 הכחישה שנסעה לאחור וטענה שהרכב היוצא ממקום החניה היה לפניה ולכן לא היה לה כל צורך לנסוע לאחור. הנתבעת 1 טענה שלאחר התאונה מיהרה האם לצאת מהרכב והתובעת ציינה בפניה כי האם ממהרת לתור לרופא, דבר המסביר את הפזיזות בה נהגה התובעת בעת התאונה.

6. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתה של הנתבעת וקובעת שאין להטיל אחריות לתאונה על הנתבעת.

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותה הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבעת והיא מהימנה עלי.

שנית, הנטל מוטל על התובעת ובמצב דנן של גרסה מול גרסה, אין בידי לקבוע כי התובעת הטתה את כף המאזניים לטובתה ומשלא עמדה בנטל, דין התביעה להידחות.

עדותה של האם, אינה תומכת בגרסת התובעת, ראשית מהטעם שמדובר בקרובת משפחה, שיש להניח כי איננה עדה אובייקטיבית, שנית האם הודתה כי ישבה מאחור ולא הבחינה בקרות התאונה עד השמע החבטה, מכאן שלא ראתה למעשה את הנתבעת 1 נוסעת לאחור, וגרסתה אינה מהימנה.

לפיכך, הואיל ומקובלת עלי גרסת הנתבעת הרי שנעצרה ולפתע רכבה נחבט מאחור ע"י רכב התובעת, שלא שמרה מרחק ביטחון וזאת בניגוד להוראות החוק. הנתבעת 1 נסעה, גם עפ"י עדותה התובעת, באיטיות בחניון, בחפשה אחר מקום חניה. לפיכך, עצירתה לא היתה פתאומית או בלתי צפויה והיה על התובעת לנסוע בזהירות, גם אם ממהרת היא לתור לרופא, ולשמור מרחק מהנתבעת שיאפשר לה עצירה בטוחה במידת הצורך. משלא עשתה כן, הרי היא האחראית לקרות התאונה.

7. סוף דבר - התביעה נדחית. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ד, 20 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: