אבגי נ' אדרי

החלטה

בפני בקשתו של המבקש, מר אדרי גד, כי אורה על ביטול העיקולים אשר הוטלו על זכויותיו ונכסיו, לבקשת המשיבים, אבגי טלי ושמעון, במסגרת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 1408779103.

בקשה זו הוגשה במקביל לבקשה להארכת המועד, אשר הגיש המבקש, להגשת התנגדותו לבקשה לביצוע שטר שהגישו המשיבים בתיק האמור.

יפים לעניינו הדברים הבאים מתוך החלטתו של כב' הש' רובינשטיין ברע"א 7815/09 אופיר יונתן דוד נ' אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ (פורסם בפדאו"ר):

"למקרה שלפנינו, שעניינו בקשה לביטול סעד שניתן טרם הגשת התנגדות, לא הותאם, ככל הנראה, הליך פרוצדורלי מפורש בחוק או בתקנות. הסעד ניתן מתחילה בהתאם לחוק ההוצאה לפועל, אולם הבקשה לביטולו הוגשה לפני ערכאה הנשלטת על-ידי תקנות סדר הדין האזרחי. בסופו של יום, כך דומה, על בקשה זו להידון בכפוף לתקנות סדר הדין האזרחי ובהתאם להוראות המצויות בהן, כדי להחיל על הנתבע את מכלול ההגנות שמקנות לו התקנות.". (ההדגשה שלי – י.ב.).

הדיון בבקשה התקיים בפני ביום 7/3/2011, והמשיבים בחרו שלא להגיש תצהיר מטעמם ו/או שלא לבקש להשמיע עד כלשהו שיתמוך בעמדתם.

לפיכך, בעת הדיון נשמעו המצהירים מטעם המבקש בלבד, קרי – המבקש עצמו, ומר ארז סויסה.

מרבית חקירתם של המצהירים סבבה אודות שאלת מועד ידיעתו של המבקש אודות תיק ההוצאה לפועל ו/או אודות קיומה של עילת התביעה השטרית הנוגעת לבקשה.

דא עקא שהמבקש לא נחקר כלל על האמור בסע' 15 לתצהירו, לפיו אין כל חשש שיבריח את נכסיו ו/או כל יתחמק מתשלום כלשהו, ככל שיוטל עליו על ידי בית המשפט, ולא הובאה כל ראייה סותרת, מטעם המשיבים, הנוגעת לשאלת ההכבדה.

כאמור בתקנות 362 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי הרי שמספר תחנות בדיקה נורמטיביות ניצבות בדרכם של צווי העיקול:

1.קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

2.קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין.

3.מאזן הנוחות בין הצדדים או הנזק אשר ייגרם למבקש צווי העיקול לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתנו הצווים.

4.שאלת תום ליבו של מגיש הבקשה למתן צווי עיקול זמני.

5.השאלה האם מתן צווי העיקול צודק וראוי בנסיבות העניין.

6.שאלת מידתיות הפגיעה של צווי העיקול – כלומר, שהפגיעה אינה במידה העולה על הנדרש.

למרות ששיקולים אלה נזכרים באופן נפרד בתקנות, הרי שאין ספק כי הם חופפים במידת מה זה את זה ומשפיעים זה על זה – לדוג': פשיטא כי השאלה האם ראוי וצודק ליתן את הצו תושפע מתום ליבו (או חוסר תום ליבו) של מבקש הצו וכי מאזן הנוחות (או מאזן הנזקים) בין הצדדים משפיע על שאלת מידתיותה של הפגיעה.

יש לזכור כי ההלכה היא שבשלב דיוני זה, "די בכך שהוכח שהתביעה אינה טורדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה, אין צורך לפסוק באופן סופי בדבר צדקתו של מי מבעלי הדין." (מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 522 – ההדגשה שלי – י.ב.).

עוד נקבע כי: "דונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות....

שיקול הדעת המופעל בדיון בבקשה לסעד זמני נועד רק לצורך קביעתה לכאורה של זכות ולא לצורך הכרעה סופית ומוחלטת בפלוגתה".(שם, שם – ההדגשה שלי – י.ב.).