א.ת.ר. שיווק מזון בע"מ ואח' נ' י.אריה שיווק בע"מ ואח'

החלטה

בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' סגן הנשיאה הש' קינר) מיום 20.6.2010 בהפ"ב 8772-01-10, בו נדחתה בקשת המערערים לביטול פסק בורר, ופסק הבורר אושר כמתחייב מכך (להלן "פסק הדין").

פסק הדין הומצא לבא כח המבקשים ביום 22.6.10. ביום 31.8.10 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין. בכך פעלו בגדרו של המועד להגשת בקשת רשות ערעור, בהתחשב בימי הפגרה. ביום 21.11.2010 התקיים דיון בערעור בפני כב' סגן הנשיאה הש' שילה. ב"כ המשיבים לא התייצב לדיון וזאת ככל הנראה מפאת נסיבות אישיות-משפחתיות, והדיון בערעור נדחה ליום 12.12.10. מתצהיריהם של ב"כ המערערים והמערער 2 אשר הוגשו בתמיכה לבקשה שבפניי עולה כי במהלך הדיון הפנה כב' הש' שילה את תשומת ליבם לכך שבהתאם לסעיף 38 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, היה על המבקשים להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות. משעמדו המבקשים על הטעות המשפטית הגישו כבר למחרת הדיון בקשה זו, וצירפו אליה בקשת רשות ערעור.

מאחר ומדובר בבקשה להאריך מועד הקבוע בחיקוק, נדרש טעם מיוחד שיצדיק את ההארכה. השאלה שיש להכריע בה היא, לפיכך, האם עלה בידי המבקשים להצביע על טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד.

המבקשים טוענים כי קיים טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור, המבוסס על כך שהמשיבים לא פיתחו ציפייה לסיום ההליך. המבקשים מבססים את טענתם בעניין אי פיתוח ציפייה לסיום ההליך מצד המשיבים על אלה: הערעור הוגש תוך 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין לידי בא המבקשים (בהינתן העובדה שימי פגרה אינם מובאים במניין), כלומר טרם חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור, ומכאן שעוד לפני חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור כבר למדו המשיבים על רצונם של המבקשים להעמיד את פסק הדין למבחן ערעורי; למיטב ידיעת המבקשים, לא פתחו המשיבים תיק הוצאה לפועל בעקבות אישור פסק הבורר על ידי בית משפט קמא; וב"כ המבקשים הבהיר לב"כ המשיבים כי ככל שהעניין תלוי בו, התיק יגיע לבירור בפני הערכאה הגבוהה ביותר.

המשיבים מתנגדים לבקשה וטענתם העיקרית היא כי טעות של עורך דין אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק קבלת בקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק.

עיינתי בטענות הצדדים ונחה דעתי כי דין הבקשה שבפניי להתקבל, וזאת מבלי להביע דעה לגבי סיכויי קבלת בקשת רשות הערעור לגופה. ההליך שבכותרת הוגש בטעות כערעור בזכות טרם חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. בית משפט העליון, תוך ריכוך ההלכה המקורית לפיה טעות שבדין אינה טעם מיוחד, הכיר בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד בנסיבות בהן לא היתה הסתמכות של הצד שכנגד על סופיות הדיון (ומשך האיחור קצר). ראו, בין השאר: ע"א 692/08 בש"א 1347/08 Interton Inc נגד AVR Communications Ltd (טרם פורסם, ניתן ביום 21.5.2008 ע"י כב' הרשם, כתוארו אז, י' מרזל); רע"א 9073/01 יהודית פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (מפי כב' הש', כתוארו אז, א' ריבלין; פסק דין מיום 29.1.02, סעיפים 4 ו-5 לפסק הדין). המשיבים אינם טוענים בתגובתם כי לא ידעו על הגשת הערעור, ואינם מכחישים קבלת הזמנה לדיון שהתקיים בערעור. בתגובתם לבקשה אין כל התייחסות לעניין זה. בפרוטוקול הדיון בערעור נכתב מפי ב"כ המערערים כי סיבת אי התייצבותו של בא כוח המשיבים נבעה מסיבות אישיות ולא מאי ידיעתו על ההליך, ולא מצאתי הכחשה לדברים. בנסיבות אלה נחה דעתי שהמשיבים לא פיתחו ציפייה או הסתמכות על סופיות ההליך שיכולה היתה להצדיק את דחיית הבקשה, דחייה שתוצאתה היא שלילת האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור מחמת איחור שנבע רק מטעות שבדין. נכון יותר לפצות על הטעות בהוצאות מאשר לקבוע כי בגינה מאבדים המבקשים את האפשרות לטעון לגופה של בקשת הרשות לערער (על חשיבותה של זכות הערעור ראו: רע"א 10044/09 עו"ד יהונתן בוטח נ' עו"ד שלמה ובר ואח', פסקה ז' לפסק-הדין), וזאת כל עוד לא נגרם למשיבים נזק בדמות פגיעה בציפיותיהם לסופיות פסק הדין של בית משפט קמא.

התוצאה היא שהבקשה להארכת המועד מתקבלת, והמועד להגשת בקשת רשות ערעור מוארך עד למועד בו הוגשה בפועל יחד עם הבקשה להארכת מועד (22.11.10). הבקשה לרשות ערעור שצורפה לבקשה להארכת מועד תועבר על ידי מזכירות בית המשפט לתיק בקשת רשות ערעור שייפתח על ידי המזכירות, ותטופל לשם קביעתה לדיון על פי סדרי העבודה הנוהגים בבית המשפט. הערעור שבכותרת יימחק.

העירבון שהופקד בערעור יועבר בשלב זה לתיק בקשת רשות הערעור.

המבקשים ישאו בהוצאות בקשה זו בסך של 2,500 ₪, מחמת העובדה שטעות מצידם היא שהביאה לצורך בהגשתה וממילא גם לצורך בהגשת תגובה.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"א, 03 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: