א. ש. שניר בע"מ נ' בדארנה ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכוני לפסוק במחלוקת שביניהם על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

אין בין הצדדים מחלוקת, כי הנתבעים רכשו מהתובעת סחורה, וכי בחודש אוגוסט 2011 מסרו בידי התובעת שישה שיקים לסילוק החוב שהצטבר עד אז, בסך 22,688 ₪. השיק הראשון בסדרה היה ליום 31.3.12, והאחרון בסדרה – ליום 31.8.12. לטענת הנתבעים, פריסת החוב לתשלומים באופן זה תאמה את המוסכם בין הצדדים, ואילו התובעת טוענת, כי לא הוסכם על פריסת החוב באופן האמור. אין מחלוקת בין הצדדים, כי השיקים נמסרו לתובעת בסמוך לאחר משלוח מכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים, ואין מחלוקת, כי התובעת החזירה את השיקים לידי הנתבעים, תוך שהיא מציינת כי פריסת החוב לתשלומים אינה מקובלת עליה.

המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שאלת ההוצאות והפרשי ההצמדה והריבית בלבד. אין מחלוקת, כי את קרן החוב יש לשלם. לשיטת התובעת היא זכאית לגבות כעת את מלוא סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל, לרבות שכר טרחת עו"ד והוצאות שהיו לה בשל הצורך לפתוח את תיק ההוצאה לפועל, וזאת בשים לב לכך שעסקינן בסחורה אשר סופקה לאורך זמן עד לחודש אוגוסט 2011, ואילו התשלום שהוצע על ידי הנתבעים נפרש על פני תקופה בלתי סבירה, ומכאן ההצדקה לנקיטת ההליכים. אף על פי כן, התובעת מסכימה כי הסכום שיפסק כעת ישולם בשלושה תשלומים. לשיטת הנתבעים, לעומת זאת, לא היה כל מקום לפתוח את תיק ההוצאה לפועל במועד בו נפתח, לאחר שכבר נמסרו השיקים לידי התובעת, והיא היתה יכולה להקטין את נזקי שני הצדדים אילו פרעה כל שיק במועדו. מעבר לכך טוענים הנתבעים, כי נקיטת הליכי ההוצאה לפועל הסבה להם הוצאות, ובין היתר הוצאות משפטיות של ניהול הליך זה.

סבורני כי שני הצדדים אחראיים, כל אחד בדרכו, לכך שהחוב נשוא התביעה לא סולק זה מכבר, ולכך שהמחלוקת התגלגלה לפתחו של ביהמ"ש. התובעת, אף אם לא הסכימה לפריסה המוצעת, יכולה היתה לעשות שימוש בשיקים שנשלחו אליה, ולהיפרע זה מכבר, ומכל מקום ספק בעיני אם היתה הצדקה לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, טרם הידברות אמיתית, לאחר שהמבקשים הראו נכונות לשלם את חובם, אף אם בפריסה לזמן ארוך; באשר לנתבעים, הרי שלא השתכנעתי כי אמנם היתה הסכמה לפרוס את החוב לתקופה כה ארוכה, ונראה כי פריסת החוב, כך שתשלומו יסתיים בחלוף שנה ממועד אספקת הסחורה המאוחרת יותר, היתה על דעתם בלבד. יתר על כן, גם לאחר שהוגשה התביעה, נמנעו הנתבעים מלשלם סכומים שאינם שנויים במחלוקת.

לאור השיקולים לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סכום כולל של 24,000 ₪. סכום זה ישלמו הנתבעים בשלושה תשלומים חודשיים שווים, כל אחד על סך 8,000 ₪, כאשר הראשון יבוצע תוך 30 יום מקבלת החלטה זו, והתשלומים הבאים – בהפרש של 30 יום זה מזה. כל עוד מבוצעים התשלומים כאמור, יהיו הליכי ההוצאה לפעול מעוכבים. אם לא ישולם תשלום אחד או יותר במועדו, יעמוד הסכום במלואו לפירעון. במקרה האחרון, יתווסף לסכום פסק הדין סכום של 4,000 ₪ כשכ"ט עו"ד (בגין הליכי גבייה).

פרט לכך, כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' אדר תשע"ג, 12 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.