א.ש. מימונית בע"מ נ' דמיטרי

החלטה

1.לפניי התנגדות לביצוע שטר חוב על סך 153,794 ₪, אשר עליו חתום המבקש כערב לחובותיה של חברת סרגם בע"מ.

2.בתצהיר התומך בהתנגדות, הצהיר המבקש, כי חתם על שטר החוב ביחס להלוואה ספציפית, בגובה 100,000 ₪, אשר נפרעה זה מכבר, וזאת במסגרת עבודתו כשכיר בחברת שאיפה, אשר סיפקה שירותי ניהול לחברת סרגם בע"מ.

3.את ההתנגדות לביצוע שטר הגיש המבקש באוגוסט 2013, בטרם היה מיוצג, ובחודש נובמבר 2013 הגיש תצהיר נוסף, מתוקן, הכולל מסמכים שונים, זאת מבלי שקיבל את רשות בית המשפט לתקן את ההתנגדות או לצרף מסמכים נוספים.

4.לאחר ששמעתי את עדותו של המבקש, ולאחר ששבתי ועיינתי בחומר במלואו, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להתיר את הוספת התצהיר והמסמכים הנלווים לו, יש לקבל את ההתנגדות, אולם להתנותה בהפקדה כספית בקופת בית המשפט.

5.אשר להוספת התצהיר והמסמכים – התצהיר מרחיב בטענות ההגנה, ומציג מסמכים שיש בהם כדי לחזק לכאורה את האמור בתצהיר המקורי. מאחר שעל פי ההלכה הפסוקה אין המבקש להתגונן נדרש להציג לבית המשפט כיצד בדעתו להוכיח את טענות ההגנה שהוא מעלה, ודי בכך שיראה כי טענות הגנה כאמור קיימות – ולו לכאורה ובדוחק, ומאחר שהרף המינימלי הזה נחצה כבר בהתנגדות המקורית ובתצהיר הנלווה לה, אני סבור כי אמת המידה המתאימה לבחינת הסוגיה היא זו הנקוטה ביחס לתיקון כתבי טענות. בעניין זה, כידוע, נוטה הפסיקה לליברליות ולהרחבה, על מנת שלפני בית המשפט תיפרש תשתית עובדתית רחבה ככל האפשר, וככל שהשלב הדיוני מוקדם יותר, אזי היד רחבה יותר באישור תיקון. עסקינן בשלב מוקדם מאוד של ההליך, למעשה – עוד בטרם ניתנה רשות להגן, ולמשיבה ניתן די זמן להיערך לחקירת העד על יסוד הטענות שבתצהירו מנובמבר. לכן אינני סבור שייגרם נזק מקבלת התצהיר החדש.

6.אשר להתנגדות – כאמור, הרף הקבוע בפסיקה לעניין מתן רשות להגן הוא נמוך במיוחד, ומחייב קבלת התנגדות כל אימת שהמבקש מראה כי קיימת לו טענת הגנה אפשרית – ולו בדוחק. קרי – על פי ההלכה הפסוקה, אין צורך שהמבקש יוכיח כי יצליח להוכיח את טענת ההגנה, או אפילו כי קיים סיכוי שטענת ההגנה תתקבל. די בכך שיראה כי קיימת הגנה אפשרית – ויש ליתן לו רשות להתגונן, ולבוא בשערי ההליך המשפטי.

טענת ההגנה שמציג המבקש לפניי היא, כי שטר החוב שנחתם, התייחס אך ורק להלוואה ספציפית, על סך 100,000 ₪, וכי הלוואה זו נפרעה. זוהי טענה שאם יצליח המבקש להוכיחה – אין ספק שתקים לו הגנה מפני התביעה. על כן – דין ההתנגדות להתקבל.

7.מאידך גיסא, לאחר שקבעתי כי קיימת טענת הגנה, יש לבחון מהם סיכויי ההגנה לגופם, על מנת שלא לחייב את המשיבה לנהל הליך סרק, שתוצאותיו ידועות מראש, ולבחון אפשרות להבטיח את המשיבה, לפחות באופן חלקי, מפני מצב כזה. בענייננו, טענת ההגנה עומדת בסתירה לכאורה ללשונו הברורה של שטר החוב, הקובע כי שטר החוב ניתן להבטחת כל חיוביה של הלווה (חברת סרגם) – "שהיו ושיהיו".

המבקש לא טען כלל בתצהירו כי לא הבין על מה חתם, לא טען כי לא קרא את המסמך, ורק בחקירתו היום ציין, כי שטר החוב נמסר לו לחתימה בין יתר מסמכים, והוא לא הבחין בפרטיו. טענה מסוג זה, שלפיה החתימה נעשתה מבלי שהמסמך נקרא והובן, היא טענה שמשקלה אפסי גם כאשר היא מועלית במועדה, ועוד יותר מכך – כאשר היא מועלית כגרסה כבושה.

8.בנסיבות אלה, ולנוכח הערכתי כי טענות ההגנה העומדות למבקש אינן חזקות במיוחד, אני קובע כי קבלת ההתנגדות תותנה בהפקדת ערובה במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית ערוכה לפקודת המשיבה בסך 7,500 ₪. הערובה תופקד בקופת בית המשפט או במזכירות בית המשפט עד יום 6.3.2014, והודעה על הפקדתה תימסר לתיק בית המשפט ולב"כ המשיבה ישירות.

לאחר קבלת הודעה כאמור, תינתן החלטה משלימה ביחס להמשך ניהול ההליכים.

ניתנה היום, ו' אדר תשע"ד, 06 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: