א.ש. טיטניום בע"מ נ' יחזקאל

החלטה

השאלה הרלוונטית להתנגדות שבפני הינה – מה דין טענת אי התאמת הממכר, ביחס לטענות כשלון התמורה, כשלון תמורה חלקי וקיזוז.

1.העובדות:

הנתבע רכש מהתובעת מיכלים לשתילת עצים. לטענתו, קיבל מיכלים שונים מהמיכלים שהזמין לפי קטלוג ודוגמא, כמו כן, כעבור זמן החלו המיכלים להתבקע. המדובר בשני מינים של מיכלים (מבין סוגים רבים שנרכשו), האחד – סופק שלא עפ"י הדוגמא שהוצגה; השני – לא ענה על דרישות השימוש, ונגרמו לו נזקים בשל כך.

לדברי המבקש, התובעת הכירה בטעותה באספקת המיכלים והתחייבה להחליפם ולפצותו, אך לא עשתה כן, ולפיכך ביטל הנתבע את השיק שמסר לתובעת, כחלק מהתמורה בעד המיכלים. את יתרת התמורה שילם.

2.לאור האמור טוען הנתבע שלוש טענות משפטיות:

הראשונה – כי נגרם כשלון תמורה מלא;

השנייה – כי נגרם כשלון תמורה חלקי קצוב;

השלישית – כי הוא זכאית לקיזוז נזקיו ממחיר התמורה;

3.חקירתו הנגדית של הנתבע הייתה קצרה ביותר. הוא חזר על טענתו שקיבל מיכלים אחרים מכפי שהזמין וכי התובעת התחייבה להחליפם ולא עשתה כן. יחד עם זאת, אישר כי אין הפרש בין מחיר המיכל המוזמן למחיר המיכל שסופק. ההשלכה של מענה זה על עילות ההגנה, תידון להלן.

4.הדין:

א.כשלון תמורה:

ככלל, טענה לכישלון תמורה מלא היא הגנה כנגד תביעה שטרית. סעיף 29 לפקודת השטרות קובע חזקה לפיה האוחז נתן ערך בעד השטר, משמע – קיים את יסוד התמורה. הנטל להוכיח כי התמורה נכשלה היא על הנתבע.

הפסיקה התמודדה עם מקרים בהם לא הייתה מחלוקת שרק חלק מהתמורה נכשל. המקרה הקלאסי בקטגוריה זו, הוא מסירת חלק מכמות הטובין שהוזמנו. נקבע, כי חרף העובדה שמדובר בכשלון חלקי של התמורה, יכול והטענה תהווה הגנה כנגד התביעה השטרית, אך זאת על תנאי כי החלק שנכשל הוא חלק קצוב, קרי: ניתן לקבוע אותו בפעולה חשבונית פשוטה.

כנגד זאת, הוחלט שכשלון תמורה חלקי, שאינו קצוב, משמע, שמתקיים צורך לקבוע את ערכו לאחר ביסוס הערכה או שומה, אינו טענת הגנה ראויה כנגד תביעה שטרית. מקרה קלאסי של כשלון תמורה חלקי שאינו קצוב, הוא אספקת טובין פגומים, שיש להעריך את שווי פגמיהם.

הבסיס הרעיוני לאבחנה בין שני המקרים הנ"ל פורט בע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נגד וייסברג, פ"ד לז (2), 355 ובספרו של י. זוסמן, דיני שטרות, בעמ' 278.

בע"א 366/89 פיין אלומניום בע"מ נ' די מטל א.ג., חברה זרה, פ"ד מה (5) 850 נדון מקרה, שהעובדות בו דומות לעובדות בענייננו. המערערת רכשה מהמשיבה לוחות אלומיניום מסוגים שונים ותמורתם נתנה מס' שטרות. המערערת שילמה עבור חלק מהסחורה שסופקה, וסירבה לשלם עבור יתרתה בטענה שהטובין שסופקו אינם תואמים, מבחינת טיבם, את הטובין שהוזמנו.

בית המשפט העליון דן בכל אחת מעילות ההגנה שהציגה המערערת. לעניין כשלון תמורה מלא נקבע, שאין מדובר בכשלון תמורה מלא, הגם שנטען שהסחורה שסופקה שונה מזו שהוזמנה עד כדי העדר יכולת לעשות בה שימוש. הטעם לכך היה שהצדדים כרתו הסכם אחד בו הוזמנו טובין מסוגים שונים ואין לערוך הפרדה מלאכותית בין חלקי העסקה ולקבוע שכל שטר ניתן בעבור טובין ספציפיים. לפיכך, משסופקה הסחורה, לפחות בחלקה, אין לקבוע שהתמורה נכשלה כשלון מלא.

לעניין כשלון תמורה חלקי, נקבע, כי אף תחת ההנחה שטענות אי ההתאמה נכונות, אין הכישלון מתבטא בסכום קצוב, משום שהמערערת לא הביאה ראיות על שווי הטובין שסופקו בפועל, כדי שניתן יהיה לחשב את ההפרש בין ערך הסחורה שסופקה ובין זו שהייתה צריכה להיות מסופקת.

ב.קיזוז: