א. נ' ש.ח.ל.ב. חומרי בנין בע"מ

תמצית התביעה

1. התובע עבד בנתבעת מיום 12.6.2014 ועד שפוטר בחודש 7/2016. תפקידו העיקרי היה מפעיל משאבת בטון באתרי בניה.
2. הנתבעת עוסקת במסחר בחומרי בניה ובמתן שירותי משאבת בטון. בין הצדדים מחלוקת בדבר חלות צו ההרחבה בענף הבניה על הנתבעת.
3. לאחר שפוטר מעבודתו הגיש התובע את תביעתו זו, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת בסעדים בסך 671,085 ₪. הסעד העיקרי הוא תשלום עבור עבודה בשעות נוספות ויתר הסעדים מבוססים בעיקרם על זכויות הקבועות בצו ההרחבה שבמחלוקת ועל נסיבות סיום עבודתו של התובע.

עיקרי ההליך שהתקיים בפנינו

4. לאחר קדם משפט הוגשו ראיות הצדדים. התובע והעד הנוסף מטעמו, מר יהודה כהן, העידו בפנינו ביום 10.4.2019 ונקבע דיון המשך ליום 30.4.2019. ביום 16.4.2019 הגיש התובע "בקשה דחופה השלמת ראיות", במסגרת עתר להתיר לו להגיש תצהיר מטעם חבר לעבודה, מר קובי חן (להן – קובי), בצירוף ליומני העבודה שלו.
5. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 30.4.2019 הגיעו הצדדים להסכמה על הגשת התצהיר הנוסף ונקבע מועד לשמיעת עדותו של קובי ועדויותיהם של עדי הנתבעת.
6. דיון הוכחות שני התקיים בסופו של דבר ביום 10.12.2019 ונשמעו בו עדויותיהם של קובי מטעם התובע וכן של עדי הנתבעת: גב' אסתר פוגל ומר נתן איצקוביץ (מנהלת החשבונות בנתבעת והמנהל והבעלים של הנתבעת. להלן – אסתר ו-נתן).
7. הצדדים סיכמו בכתב ונעמוד על טענותיהם להלן, במסגרת הדיון במחלוקות ביניהם.

תחולת צו ההרחבה בענף הבניה

8. לטענת התובע, תפקידו היה מפעיל ומוביל משאבת בטון והנתבעת היא בעלת מניות של חברת נ.מ שאיבות בע"מ (להלן – חברת השאיבות). מדו"ח רואה חשבון שהוגש על ידי הנתבעת, עולה מחזור פעילות של עשרות מיליון ₪ בשנה. לנוכח עדותו של מנהל הנתבעת, שהיא מחזיקה 8 מיקסרים ו-6 משאבות בטון, מדובר בציוד בשווי של עשרות מיליוני שקלים. הנתבעת צירפה דו"חות עד שנת 2014 בלבד, כך שאינם רלוונטיים לתקופת עבודתו ובנוסף הסתירה הנתבעת את העובדה כי היא בעלת מניות בחברת השאיבות. ניסיונות ההסתרה של הנתבעת מעידים כי לו היתה מציגה את כלל הראיות הן היו פועלות לחובתה (סעיף 96 לסיכומי התובע).
9. לטענת הנתבעת, היא עסק מסחרי לקניה ומכירה של חומרי בנין ואילו שירותי השאיבה מהווים חלק קטן מעיסוקה והם נלווים לשירותי מכירת המוצרים. חברת השאיבות אינה רלוונטית לתיק, הן מחמת הרחבת חזית והן משום שהיא לא היתה מעסיקתו של התובע ואילו הנתונים הכספיים שהוצגו ביחס לנתבעת מלמדים כי עיקר הכנסותיה ממסחר ולא משאיבת בטון (סעיפים 32-35 לסיכומי הנתבעת).

הכרעה

10. תחולתו של צו הרחבה על מעסיק היא שאלה שבעובדה, ונטל ההוכחה בדבר תחולת הצו מוטל על התובע הטוען לכך (דב"ע (ארצי) שן/7-1 הדי אליקים נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פד"ע כג' 45). המבחן המכריע לצורך חלות צו הרחבה הוא מהו עיקר עיסוקו של המעביד, ולא עיסוקו של העובד (ע"ע (ארצי) 18/99 יפה אפרימי נ' לילה עבד לעיל, עבודה ארצי כרך לג(23) 24, ניתן ביום 9.7.00).
11. צו ההרחבה בענף הבניה ועבודות ציבוריות משנת 2006 (פורסם י"פ תשס"ו מס' 5500, מיום 27.2.2006, עמ' 2060), קובע ברישא, כי הוא יחול "על כל העובדים והמעבידים בענף הבנין". צו ההרחבה בענף הבניה, התשתיות, צמ"ה, עבודות ציבוריות ושיפוצים 2015 (פורסם י"פ תשע"ו מס' 7134 מיום 28.10.2015 עמ' 730), קובע ברישא כי הוא חל "על כל העובדים והמעסיקים (כהגדרתם בהסכם) בענף הבניין בישראל". הגדרות עובד ומעסיק על פי הצו מ-2015 הינן כדלקמן:

עובד – כל עובד ומנהל עבודה באתר בנייה (כהגדרת המונח בצו זה) המועסק בתפקיד שאינו משרדי.

מעסיק – כל מעסיק בתחומי הבינוי ו/או תשתיות ו/או עבודות ציבוריות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים ו/או צמ"ה לרבות כמנוי בענפים ראשיים 43-41, על ענפי המשנה שלהם, לספר הסיווג האחיד לשנת 2011, אשר פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.