א. נ' קרנית – קרן לנפגעי תאונת דרכים

לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). 

"יצאתי מהרכב בעוד הרכב מונע כאשר יצאתי מישהו הגיח מאחור ודחף אותי ונכנס לרכב כאשר התנגדתי לו הוא תפס את חולצתי והיא נתפסה ברכב ונגררתי עם הרכב מאות מטרים ונזרקתי לרצפה נחבלתי בראשי בידיים וברגליים ועוד פוניתי לבית חולים וולפסון. בעקבות שוד ברכב" [הודעת התובע מיום 25.7.11 כפי שנמסרה למשטרה בטופס 'הודעה על תאונת דרכים'] (להלן: "האירוע").

האם האירוע המתואר לעיל הוא "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים ? זוהי המחלוקת שבין בעלי הדין לאור 'החזקה הממעטת' שבחוק, המוציאה מתחולתו "תאונה מכוונת".

בהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים, הוגשו סיכומים בכתב על אודות השאלה שבמחלוקת, כשהבסיס העובדתי לטיעוניהם המשפטיים הוא גרסתו לעיל של התובע כפי שנמסרה למשטרה (ראו החלטה מתאריך 2.9.16).

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט וקראתי את הסיכומים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

דיון

1. "תאונת דרכים" מוגדרת בסעיף 1 לחוק הפיצויים כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". בהמשך להגדרה זו גם חזקה ממעטת, שהיא מושא דיוננו - "ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;" [הדגשה אינה במקור] (להלן: "החזקה הממעטת").

לחזקה שני יסודות; תחילה יש לבחון אם התאונה נגרמה כתוצאה ממעשה מכוון שנועד לגרום לנזק לגופו או לרכושו של אדם. לאחר מכן, אם התשובה חיובית, יש לעבור ליסוד השני ולבחון האם הנזק נגרם על ידי המעשה עצמו, במישרין, להבדיל מהשפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי (רע"א 1117/09 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בלבן (2009) בפסקה 3 [להלן: "פרשת בלבן"]).

בעוד התובע טוען כי בנסיבות האירוע המתוארות לעיל אין תחולה לחזקה הממעטת ולפיכך עסקינן בתאונת דרכים, הנתבעת טוענת כי אין להטיל עליה חבות שכן מדובר במעשה מכוון היוצא מתחולת הגדרת תאונת הדרכים.